השבוע חווינו במעבר קיצוני, לא רק במזג האוויר, אלא גם במצב הרוח הנגזר מההיסטוריה היהודית. ביום ראשון הגענו לשיא הצער והיגון על האסונות שפקדו את עמנו בתאריך זה ובראשם חורבן שני בתי המקדש שעד היום אנו צופים בחורבנם. אמנם, שועלים לא מסתובבים בהר הבית, אך לעת עתה, לצערנו, זרים שולטים בו ומנסים בכל כוחם להנציח את החורבן.
ביום תשעה באב הצער לא נמצא רק עמוק בלב, אלא גם בצעדים שאנו נוקטים, היוצרים עינוי: איסור אכילה, שתייה, שמיעת מוסיקה ועוד ומיד לאחר צאת הכוכבים ובמיוחד למחרת היום פורצת השמחה להיכלנו!
השבת , פרשת ואתחנן, אנו מגיעים לשיא השמחה, יום ט"ו באב כפי שאמרו חכמינו ז"ל – "שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים".
בימי בין המצרים התאבלנו והצטערנו על החורבן. מה גורם לנו ביום שאחרי לשמוח? הרי בית המקדש עדיין לא נבנה?
יהודי צריך להיות בכל רגע נתון בשני מצבים, מצד אחד צריך להיות בשאיפה להגיע לפסגת הטוב, לשאוף להגיע לגאולה הפרטית שלו שתוציא אותו מהאזיקים שיצרו הרע מצמיד לו, שתוריד את המסך המעלים מאיתנו לראות בגלוי את האבא, ה' המחיה אותנו והמעניק לנו כל טוב בכל רגע. הסתכלות על כל הטוב העתידי שאינו קיים היום תגרום לו צער על כך שהמציאות הוורודה הזו עדיין לא הבשילה, אך מצד שני לראות לאלו הישגים הגענו ולהתבונן בתחנות שיקדמו אותנו להשגת היעד.
הכרת ההישגים משמחת אותנו, מדרבנת אותנו ונותנת לנו כוח לעמול כדי להגיע ליעד הנכסף.
ישנו כלל שידיעת המחלה הינה חצי תרופה. בימים שהזכרנו את החורבן, עסקנו בהכרת המחלה שגרמה לנזקים חמורים בגוף ובנפש. התבוננות בחורבן גרמה לנו להבין ששנאת חינם היא מחלה ממארת הפוגעת בכל חלקה טובה שפגעה גם בליבנו, בבית המקדש שהעניק לנו את החיות הרוחנית מתוך השכינה ששרתה בו. בימים הללו למדנו את התרופה למחלה – "אהבת חינם"!
לאחר תשעה באב אנו שמחים, כי מתבוננים באירועים שגרמו לכך שט"ו באב משמש כחג מיוחד. הרבי מליובאוויטש מסביר שחוט השני העובר בכל האירועים, היא התרופה למחלה, היא אהבת חינם. ביום זה הותרו השבטים להינשא זה עם זה לאחר ששבט בנימין הוחרם וכמעט נכחד מהעולם. ביום זה תרמו עצים להקרבת הקרבנות בעבור כל יהודי שיזדקק לכך. חכמי המשנה דאגו ביום זה למעוכבי השידוכים שימצאו את בחיר ליבם.
כדי שלאהבה תהיה חג נצחית היא צריכה להיות "אהבת חינם", אהבה ללא תנאים מוקדמים. אהבה התלויה בדבר, אין לה קיום נצחי וברגע שהסיבה תתבטל – תבוטל האהבה. אנחנו אוהבים את ה' רק בגלל שהוא אבא שלנו, אנו יצירי כפיו וגם אחים אוהבים רק בגלל שהם אחים.
כשם שמעשים רעים פוגעים באהבה, כך מעשים טובים מקרבים את האהבה. מקומנו האמיתי נמצא באהבה.
הסיפור הבא יכול להמחיש זאת. היה זוג שהאהבה ביניהם התפוגגה אט אט והבעל החליט שכדאי שאשתו תפרוש כנפיים ל"עולם שכולו טוב" שלא תפריע לו בחיים. הוא פנה אל הרב "שיברך אותה בברכה שתעלה אותה אל עולם האמת", הרב קיבל את בקשתו אך הציב תנאי להצלחה. חודש ימים הוא חייב להעניק לה כל טוב, הקשר היה כה רעוע ביניהם שבכל תנאי היה מוכן לעמוד ולכן מידי יום חזר מוקדם מעבודתו, עזר בטיפול הילדים ונקיון הבית וכו'. האשה, בתחילה חשבה שמשהו אצל בעלה לא תקין, אך כשהדבר נמשך הבינה שהחליט לקחת אחריות ולהחזיר את החיים הטובים לבית. בשל כך, החליטה שגם עליה להיות שותפה במאמץ ודאגה לקבל אותו בארוחה טובה מידי יום. עבר חודש והרב מצלצל ומזכיר לו שאם עמד בתנאים אפשר למלא את בקשתו. הוא ביקש מהרב לחכות עוד שבועיים…
שלום בית בנוי על ערכים. דווקא עכשיו, לקראת שבת ט"ו באב, נתחבר אל הערכים שלנו, של כולנו, הדבק שאמור לחבר בינינו ואזי נוכל להמשיך לשמוח ולהגיע לריפוי הסופי של מחלת העם. אנו מכירים הדרך הנכונה שתביא את הרפואה השלימה ותגרום לחיבורים הטובים, עד לחיבור השלם עם ה' בבנין בית המקדש בקרוב.
