פרשת וארא – אבא, למה?

מי לא מכיר את הסיטואציה שבה אבא נותן עונש לבנו הקטן. הבן יכול להגיב בשלושה דרכים: א. לקבל את העונש באהבה מתוך מחשבה והבנה שאבא לא רוצה סתם להציק לו, אלא אבא רוצה לעזור לו והוא חסר יכולת 'להבין את הראש' של אבא. ב. לשאול את אבא למה? לא כטענה סתם כך, אלא כדי לדעת איך לתקן את המעשים שעשה ולחזור למוטב.  ג. לשאול למה? לא במטרה לקבל תשובה אלא כטענה מדוע אתה מכאיב ומציק לי?

כשאנו מביטים על מצב העולם בכלל והמצב בארץ בפרט, רואים את מצב הבריאות, הכלכלה והפוליטיקה, האם אנחנו אופטימיים או פסימיים? ואם לא מספיק הקשיים שצפים למול עינינו, ישנם בעלי ענין שמעצימים את הקושי עד שרבים נכנסים לחרדה, ולא מהמציאות שהם חווים אלא מהצבעים השחורים שמציגים להם.

האם אנו מקבלים הדין באהבה ומתמודדים עם המציאות? או שואלים למה כדי  לתקן. או שהשאלה למה נובעת רק מהרצון לחיות חיים ללא אתגרים.

אם נסתכל על העולם ונאיר אותו באור שונה, תהיה לנו אפשרות להרגיש טוב יותר, אנו נתרחק נפשית מנקודות הכאב וגם נגרום לשינוי פיזי במציאות העולם.

ניקח לדוגמא את אבותינו במצרים. השבוע בפרשת וארא אנו ממשיכים עם סיפורי התורה שאירעו לאבות האומה. היסטוריה שמציגה לנו את הקושי הרב ששרר, את החושך שהרגישו בשעבוד הנורא של מצרים, אך התורה גם מציגה לנו את האור שהגיע בלילה אחד והפך את הקערה על פיה.

ישנו הבדל בין גישת האבות לנסיונות שהם עצמם עברו לבין משה רבינו והקשיים שעבר עם העם במצרים. אצל האבות, ראו במוחש שהם היו בעלי מידות. אברהם – חסד, יצחק – גבורה, יעקב – שילוב של שניהם. משה רבינו לעומת זאת היה שייך יותר לחכמה, לשכל (אמנם גם בו פעלו רגשות אהבה ויראה וגם האבות היו קשורים לחכמה). אצל האבות הרגש שלהם אל ה' גרם להם לקבל את כל מעשה ה' באהבה עם הקשיים והניסיונות שעברו בחיים. אך משה, המאמין הגדול, בהיות החכמה והשכל מרכז חייו, שואל לאחר שרואה את פרעה מקשיח עמדות ומקשה על העם "למה הרעות לעם הזה".

משה מלמד אותנו שצריך לקבל בהבנה את השעבוד והקושי ולהמשיך למלא אחר רצון ה' במציאות הקיימת אך יחד עם זאת לדרוש לעבור את התקופה החשוכה הזאת.

כדי לחיות במציאות המורכבת הזאת צריך "וארא" – לראות את המציאות נכון. ראיה נכונה היא הדבר ראשון. אין כמו לקרוא את סיפור האבות – שכידוע הם נקראים אבות של כל עם ישראל לכל הדורות – ולקבל מהם כוחות.

כאשר אנו נמצאים במרכזו של קושי ולא רואים את נקודת המוצא – מצבנו הנפשי מורכב, אנו נפחדים ומיואשים כי לא יודעים לאן העתיד לוקח אותנו. אם נמשיך להביט רק במציאות הקיימת נגיע גם למקומות לא חיוביים.

יעקב, לפני שירד למצרים ידע היטב מה התוכנית האמנותית שמצפה לבניו ובני בניו. אך הוא גם ידע שיהיה סוף טוב לסיפור. הוא ראה והטמיע בילדיו את "אחרי כן יצאו ברכוש גדול". יעקב שתל לבניו "תמונת מסך" ברקע של מצרים, הוא נטע עצי ארז שכשבני ישראל יסבלו, הם יסתכלו על עצי ארזים שאותם הם יסחבו כשהם יצאו ממצרים ויבנו את המשכן.

כאשר אנחנו יודעים שמחר יהיה טוב יותר – לא בגלל אנשי מקצוע שונים שאינם יודעים להגיד לנו איזה זן חדש יתפתח מחר – אלא בגלל שאנו מאמינים בה' שהבטיח גאולה והוא גם יביא אותה. אנחנו צריכים לשאול למה, כדי להבין וללמוד איך להשתפר. כיצד להתרחק מעשיית הרע ונתחבר אל הטוב ואזי נקרב את הטוב האמיתי והנצחי. כל אחד מאיתנו ישנה את עצמו ואזי כל העולם ישתנה ונראה את הטוב מול עיניינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *