השבוע אנו מציינים נקודת ציון שנתית מאוד משמעותית במסע העם, חורבן בית המקדש שבגללו אנו מידי שנה אבלים ביום תשעה באב. השנה, תשעה באב יחול בשבת הקרובה והצום והאבלות ידחו למוצאי שבת ויום ראשון.
כשאדם יוצא למסע חשוב, שיודע מהי מטרת המסע, אז יכול ביתר קלות להתמודד עם קשיי הדרך או ליתר דיוק, יכול לראות את ההתקדמות גם דרך הקשיים.
הסיפור עם "שעון החוזה מלובלין" אמור לעזור לנו להבין את מטרת המסע. בפונדק דרכים שהה בנו של החוזה מלובלין ובאמתחתו היו דברים שירש מאביו. לצערו הרב, את השעון העתיק של אביו הוא נאלץ למכור מאחר ולא היה ברשותו כסף לשלם לאירוח. לימים, עבר במקום יהודי צדיק וביקש חדר שקט ללון בו. בעל הפונדק העניק לו את חדרו האישי והלך לישון במחסן הסמוך, אך לא נרדם כאשר שמע שירה, ריקודים ורקיעות רגליים של הצדיק… למחרת, בעל הפונדק שאלו מה אירע בחדרך אמש? הצביע הצדיק על השעון המיוחד ועל צלצוליו ואמר בהתלהבות: "הרי זה שעון של החוזה מלובלין! איזו זכות יש לך?".
-מהיכן אתה יודע את ייחוסו של השעון?" שאל המארח.
ענה הצדיק: "כל השעונים מצלצלים בעצב על שעברה עוד שעה מהחיים, עוד יום מהחיים ועוד שנה מהחיים, אך שעונו של החוזה – מצלצל בשמחה כי ירדה עוד שעה מהגלות, ירדה עוד שנה מהגלות…
במסע החיים שלנו אנו יכולים לקנטר ולבכות על זמן האיכות שעבר ולא יחזור ואפשר גם לשמוח על הזמן שעבר והוא מקדם אותנו אל סוף המסע, ההגעה למטרה הנכספת, אל הגאולה.
דוגמא מהימים שאנו נמצאים בהם היום – ימי החופש הגדול. רבים נוסעים, נופשים ומבלים, אך ככל שמגיעים לסיום הנופש, מצטערים ומתאכזבים על הזמן שנגמר ומתחילים להתכונן לנופש של שנה הבאה… לעומת זאת, ישנם אנשים, המבינים שמטרת הנופש היא כדי לצבור כח לעשייה במשך כל השנה וממתינים לסוף הנופש להגיע עם כוחות מחודשים לשנה החדשה.
במסע הארוך שלנו אנו נפגשים עם קשיים רבים, בחלקם ברצונות שאין אנו יכולים לממש ומאכזבים אותנו, אך אם נבין את מטרת המסע נצביע על נקודת הסיום שהיא המטרה האמיתית של המסע ונבין שהחיים במסע הם רק אמצעי להגיע אל המטרה, אז נוכל לא להתאכזב מדברים שרצינו להשיג, כי הם לא משהו מרכזי בהגעה ליעד ונצבור כוחות להתמודד עם מכשולים וזאת, כאשר נבין שבמכשולים רבים אין מטרה לעצור אותנו להגיע אל היעד אלא רק כדי להעצים אותנו בדרך.
אנו מנסים להשקיע בבית היפה ביותר, בבגדים הנאים ביותר, באוכל המהנה ביותר, ומתאכזבים שלא מצליחים להשיג את המטרה. האכזבה מתאימה לאנשים שרואים את החיים הגשמיים כמטרה, יש לראות את המסע בעולם הנפסד כפרוזדור לעולם נצחי. בדרך הדרישות מועטות, אפשר לישון בשק שינה ולא על מזרן אורטופדי, אפשר לאכול כריך מזין ולא נזקקים לארוחת גורמה.
שבת לפני תשעה באב נקראת "שבת חזון" וקוראים בה תמיד פרשת דברים. ימים אלו, מצד אחד הם ימי צער גדולים על הנפילה הגדולה של העם שהחריבה את המקום היקר ביותר ליהודי – בית המקדש. ומצד שני הם ימי חזון המשרים אווירה אופטימית – כהסברו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שבשבת זו, מראים לנו את בית המקדש השלישי, שיהיה גדול מקודמיו. כי דווקא הפינוי של בית המקדש השני שהוביל אותנו לגלות ולחושך כפול, יצר את מציאות הבינוי העתידי של בית המקדש השלישי שבניגוד לקודמיו – יהיה ניצחי.
פרשת השבוע , פרשת דברים מתחילה עם הדור שנכנס לארץ, שמצד אחד היה נחות מדור המדבר, כי דור המדבר ראה את האלוקים בעיניו במתן תורה וראה את הניסים הרבים שהיו במדבר ואילו הנכנסים לארץ, רק שמעו על כך מהוריהם. אך מצד שני דווקא הדור שנכנס לארץ שהתעסק עם הגשמיות זכה לבניית בית המקדש.
התורה מלמדת אותנו ללכת במסע ולהביט אל המטרה ובה להשקיע את המאמצים הגדולים ביותר, השאר הם רק אמצעים שאמורים לקדם אותנו אל המטרה ולהראות לנו את האור גם בנקודות החשוכות.
