"דברים שרואים מפה לא רואים משם" זו תגובה שאנו שומעים מרבים מהמנהיגים הפוליטיים כאשר הם סופגים ביקורת שלאחר שנבחרו שכחו את כל ההבטחות לבוחר ואף אימצו פעמים רבות את דרך המתחרים שאותה ביקרו קשות בעת מסע הבחירות.
אכן, גם במסע הארוך שלנו, מיציאת מצרים למתן תורה ומחג הפסח לחג השבועות, מסע שבו אנו משתדלים להפוך את הבהמה שבנו = הנפש הבהמית, את המידות ליותר עדינות, להיות יותר מושפעים מהשכל ופחות להגיב רק מהרגש, לתקן את התקשורת שלנו עם החברה, עם האנשים הסובבים אותנו ובקיצור-להיות בני אדם. בתקופה זו אנו לומדים את "פרקי אבות", האמרות הכתובות במשניות נותנים לנו את הכלים להיות יותר בן אדם.
עלינו לאמץ את השיטה ההפוכה מהפוליטיקאים. בעוד אלו מנסים להגן על עצמם מביקורת, בטענה, שהמבקר לא רואה נכון את המציאות מהמקום בו הוא נמצא אנו נשתמש בטרם נמתח ביקורת על הזולת, נלך לשם, נשהה שם ונחוש את מקומו של הזולת, כפי שמופיע בפרקי אבות "אל תדון את חבריך עד שתגיע למקומו".
ייתכן שהאדם אותו אנו מבקרים נמצא בקרבת אנשים שמושכים אותו למעשים לא ראויים וייתכן שבמקומו הרוחני, יצרו הרע בוער כתנור ומושכו להתנהגות שלילית. עוצמת הניצחון תלויה בעוצמת ההתנגדות, כפי שעוצמת הכישלון תלויה בעוצמת הקושי. אין לבחון את האדם רק במבחן התוצאה, אלא גם את המציאות שבדרך.
לדוגמא, לא מספיק להביט על הציון שקיבל הילד בבית הספר, אלא יש לראות מהם היכולות שה' חנן אותו ואיזו תמיכה לימודית הוא מקבל בבית. כשניתן את הציון בתעודה אנו צריכים לשכלל את הדברים הללו ולתת הערה מכבדת לתלמיד שקיבל ציון נמוך אך השקיע מאמצים רבים להגיע להישג שהגיע.
גם שבאים לתת ייעוץ לשני צריך להיות במקומו ולא להישאר במקום ובמחשבה של היועץ. מספרים על הרבי מהר"ש, מאדמור"י חב"ד, שבעת קבלת אנשים ליעוץ אישי והיה שומע את הקשיים, בגדיו היו מתמלאים בזיעה… רב שנכח במקום שאל את הרבי לפשר הדבר, והוא ענה: כדי לתת עצה הוגנת צריך להתלבש בבגדי האדם שבא להתייעץ (להרגיש מה שהוא מרגיש). במשך שעה קיבלתי כעשרים וחמישה אנשים וכל פעם צריך לצאת מהאדם הקודם ולהכנס לאדם הבא, האם אפשר ללבוש ולפשוט חמישים פעם בגדים ולא להזיע?…
יש דרך נוספת להעיר לשני באור שישפיע עליו: אילו נפנה אליו באופן ישיר ונעיר לו, הוא יחפש את הדרך להצטדק ולא לתקן, אך אם נתוודה בפניו על מעשים שכביכול עשינו , מעשים שהעומד לפנינו נכשל בהם יש סיכוי סביר יותר שהדבר יגרום לו להרהר אחר מעשיו ולרצות לתקן את הדרך.
בפרשה שלנו, "פרשת בהר", התורה מזכירה שה' דיבר אל משה בהר סיני. גם משניות פרקי אבות פותחות בתזכורת שמשה קיבל תורה מסיני. להר סיני ולמשה רבנו היו תכונות משותפות שגרמו לכך שהתורה ניתנה דווקא בהר סיני ודווקא על ידי משה. הכיצד?
הר סיני הוא ההר הנמוך ביותר וגם על משה נאמר והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. משה הרגיש נמוך, כפי שהר סיני היה נמוך ובכל זאת היה גם הר. כך משה היה עניו אך הכיר את הכוחות שקיבל והנהיג את העם ביד רמה.
אכן בדורנו, מנהיג הדור הרבי מליובאוויטש אשר הנהיג את תנועת חב"ד ללא פשרות ומצד שני ראה כל יהודי בגובה העיניים וכל אדם שפנה אליו הרבי – "הגיע למקומו" ולא בכְדי כל כך הרבה יהודים הושפעו מהרבי.
