חגגנו את חג מתן תורה. התורה היא כלי יקר שהוענק על ידי ה' לבני ישראל, אך הנתינה הותנתה בערבות על שמירת הכתוב בה. עם ישראל הציע ערֵבים שונים: תלמידי חכמים, פנסיונרים, אך הם נפסלו, עד שבאה ההצעה האחרונה: "בנינו ערבים בעדנו" – דור ההמשך ייטול אחריות על שמירת התורה הצעה זו היא היחידה שהתקבלה על ידי נותן התורה.
אך כיצד אנו מכשירים את הבנים שיהיו ערבים טובים וישמרו כראוי על התורה והמצוות?
כדי לגרום שהערבים יהיו טובים, שהם יאמצו את לימוד התורה וקיום המצוות כפי שההורים מצפים מהם, אנו, ההורים, צריכים לגרום להם לייקר את התורה, אך לפני זה עלינו לייקר את הילדים. בכל תקשורת בין אישית, לפני שמעבירים חומר, יש לבצע פעולה, שתבנה גשר שעליו יהיה יכולת להעביר את החומרים שיגרמו ללב לרגש מחייב.
לא פעם, שהילדים לא צועדים בדרך ההורים, הם מתמלאים בכעס על כפיות הטובה של הילדים. אם ננסה להיכנס לליבו של הילד נגלה שההורים היו שותפים שלא במתכוון בדרך שהבן בחר.
בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין, מקום מושבו של הרבי מליובאוויטש, היה ילד בן 18 שעזב את הבית מפני שלא הסתדר עם הוריו ושכר דירה ברובע מנהטן. פעם בחודש צלצל ונתן סימן חיים. אימו דאגה לו במאוד ונכנסה אל הרבי לקבל מזור למצוקתה. הרבי הורה לה להשקיע בשולחן השבת.
האם לא הבינה את הקשר שבין שני העניינים, אך ביצעה את בקשתו. היא התחילה לשאול כל ילד איזה מאכל אהוב עליו ובשבת השתדלה למלא את מבוקשם, לצד האוכל היא השקיעה פתק קטן עליו כתבה לילד "אני אוהבת אותך". גם האבא הגיע עירני לשולחן בניגוד לשבתות הקודמות בהם עייפות כל השבוע נחתה עליו כבר בתחילת הסעודה וכן מצא את הזמן לתת לכל ילד יחס מיוחד בסעודה. כך עברו ארבע שבתות שבהם הסעודה הפכה לחוויה משפחתית נפלאה שילדי הבית ציפו לה ולא כבעבר שהילדים חיכו לאכול וללכת מהשולחן.
באחד מימות השבוע הטלפון מצלצל ואחד הילדים עונה, מאחורי הקו היה האח הגדול שהתעניין כרגיל בשלום המשפחה. האח ענה: "קרה נס… אבא ואמא החלו לאהוב אותנו! . . שולחן השבת דומה לשולחן בחתונה… האח לא האמין, הוא הכיר בית שונה לגמרי, בו ברגע הוא החליט שבשבת הבאה הוא מגיע לראות את השינוי בעיניים… לא עבר זמן רב עד שהוא חזר להתגורר חזרה בבית משפחתו.
פעמים רבות, הילדים נוטשים את ההורים ואת דרכם, כאשר הם אינם בוחרים בדרכם של ההורים האמורה להעניק חום ואהבה לילדיהם.
לאהוב, זה להעניק. זו הסיבה שכל כך הרבה ילדים זקוקים לטיפול רגשי, כי ההורים העסוקים בפיתוח הקריירה לא השכילו להבין שאת ההשקעה הגדולה בחיים צריך להשקיע בילדים ובניית קריירה אמיתית היא לגרום לילדים להמשיך בדרך ההורים. זו השקעה לטווח ארוך הנמשכת גם אחרי מאה ועשרים. הגמרא מתבטאת על יעקב אבינו: "יעקב אבינו לא מת", מיד עולה השאלה: הרי בניו התעסקו בקבורתו? מסבירה הגמרא: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". הכוונה: כל עוד ממשיכים בדרכו של יעקב, זה בעצם החיים של יעקב שנמשכים גם לאחרי מותו. הקריירה הרגילה נגמרת כשנגמרים החיים עלי אדמות ולפעמים אין אפילו את הילדים שינציחו את ההורים על ידי אמירת קדיש במשך שנה, כי הם היו עסוקים בקריירה הזמנית.
אהבה לא קונים בכסף, גם לא בהרבה כסף. אהבה קונים בזמן איכות שמשקיעים באהוב, בהקשבה, במסירות וכדו', זה יכול להיות אהבה לילדים וזה נכון גם לגבי אהבה בין בני זוג.
רק לאחר ששמרנו על קשר בריא עם הילדים יש לנו את היכולת לגרום לכך שבעזרת השם הם ילמדו ממעשינו ויקשיבו לדברינו ויהיו ערבים טובים לתורה.
בפרשת השבוע "בהעלותך" אנו קוראים על מנורת המקדש, בעלת שבעת הקנים שאהרון דאג להדליקה. עם ישראל דומה למנורה. אמנם, יש שוני בהתנהגות בין חלקי העם, אך כולם מתאחדים במנורה אחת. מי שמצליח להאיר את כולם הוא אהרון הכהן עליו נאמר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – הוא מעניק אהבה לכולם ללא יוצא מהכלל ואז יש לו את היכולת 'לקרבן לתורה' ועל ידיהם נשמרת התורה.
בואו ונשמור על הכלי היקר שגורם לנו לשלום פנימי, לשלום בין האחים ולשלום בעולם כולו. ככתוב "ה' עוז לעמו ייתן – אין עוז אלא תורה – ה' יברך את עמו בשלום".
