בשבועות
האחרונים אנו קוראים בפרשה כיצד המנהיג הנבחר, משה רבנו, מוביל מהלכים בהוראת ה'
שבסופם בפרשת השבוע "פרשת בֹּא"
עם ישראל יוצא ממצרים. בימינו אנו, פורחים מנהיגים חדשים בכל יום הרואים עצמם
כגואלי העם. בשבת הקרובה יחול י' בשבט, יום בו לפני שבעים שנה התמנה הרבי
מליובאוויטש כנשיאה של תנועת חב"ד וההיסטוריה מלמדת שהוא היה מנהיג שדאג לכל
העם היהודי.
זה הזמן להבין פעם נוספת, כיצד צריך להיות מנהיג של עם ישראל ומהם הדרישות ממנו
שברור שאינם רק היכולת לגייס כמות גדולה יותר לקלפי ביום הבחירות.
נתחיל במשה רבינו. בפרשת שמות, מסופר על כך שמשה נולד כמנהיג המוסר את נפשו למען העם וככזה כבר בתחילת דרכו דאג ליהודי שנרדף ע"י מצרי ונאלץ לגלות למדיָן. שם גילינו שני דברים שהצביעו על אופי מנהיגותו. הראשון, הוא רואה במדבר את הסְנֶה, שיח קוצני בוער שאינו אוּכּל, כלומר – בוער ולא מתכלה. באותו מעמד יש התגלות אלוקית למשה המלמדת אותו כיצד להתנהג עם כל יהודי. הכיצד?
האדם משול לעץ "כי האדם עץ השדה". כלומר יש אנשים שמעשיהם הטובים הם כמו פירות האילן, פירותיהם נראים לכל. אך ישנם אנשים הדומים לשיח קוצני, שלא נראים עליהם פירות, צריך למצוא את לבת האש בתוך הסנה, לגלות את אש האמונה הטמונה בכל יהודי שתייצר את אש עשיית המעשים הטובים.
זו הייתה גם דרכו של הרבי, דרך שממשיכה לחיות על שליחיו ההולכים ומתרבים בכל העולם ללבות את אש האמונה הקיימת בכל יהודי, גם ביהודים שאינם מודעים על קיומו ומעשיהם נראים מנוגדים לדרך האמונה.
יהודים רבים שפקדו את הרבי נתקלו כיצד הרבי תירגם זאת הלכה למעשה. אחד מהם, היה שלמה שמיר ששימש כתב עיתון 'הארץ' בניו יורק ובמסגרת זו נפגש עם הרבי. הנה מה שהוא מספר: "עמדתי מולו. עיניו התכולות, זקנו אפור וחיוכו שיכול להמיס את ערמות השלג של ניו יורק.
"הוא דיבר על אמונה. ולא על הצורך באמונה, לא על דרכים להביא יהודים רחוקים לאמונה, אלא על אמונה הקיימת כבר, החיה בטבעיות בליבותיהם של היהודים בזמננו, בעיקר אלה היושבים בארץ ישראל. וכה אמר: "כל אחד מתושבי ישראל מאמין גדול הנהו, לעתים אף מבלי שידע בעצמו על כך. ארץ ישראל היא חבית מלאה וגדושה באמונה, חסר רק הניצוץ שיצית חבית זאת ויגרום להתלקחות האמונה.
"הנה: יהודי יושב עם אשתו וילדיו במדינה מוקפת שונאים השואפים להכחיד אותו ואת ילדיו, מהו הדבר המחזיק אותו בארץ ישראל? מדוע הוא חי בה? למה יוצא להגן עליה? כי מבלי שידע על כך, הוא מאמין באלוקים ומאמין שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל".
משה רבנו היה רועה צאן במדבר. המדרש מספר: "כשהיה משה רבנו רועה צאן יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לבריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר: "לו הייתי יודע שרצת מפני שאתה צמא… בטח עייף אתה… הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה: יש לך רחמים להנהיג צאנו של בשר ודם, חייך אתה תרעה צאני ישראל".
אנו רואים כאן מסר מיוחד, שהמנהיג לא מסתכל רק מה צאן מרעיתו עושה ובוחן בעיניו האם המעשה הוא חיובי או שלילי אלא גם מדוע הוא עושה, הגדי עשה מעשה חמור, הוא ברח, אך משה מחבק אותו כאשר מבין את הסיבה לבריחה.
מועמדי מנהיגות יקרים! (וכל יהודי אמור להיות כזה) בואו ותאמצו את דרכם של מנהיגי הדורות, החל מהמנהיג המנהיג הראשון – משה רבינו – שהוציא אותנו מהמֵצָרִים שלנו, ועד למנהיג עם ישראל בדורנו שאנו נחשפים לאלפי סיפורים כיצד הוא יִקר כל יהודי באשר הוא. ראו מהי הדרך הנכונה לעזור לעם היושב בציון, ראו מהי הדרך הנכונה שהעם היושב בציון צריך ללכת בה כדי לאחד ולשמר אותנו, משה רבינו הוביל אותנו לגאולה ממצרים, הרבי ראה את מרכז עשייתו להוליך אותנו לגאולה העתידה, באהבת ישראל נביא את הגואל.
