טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

פרשת בא – אין דלת נעולה

בעוד ששופטים יכולים לגזור עונש על נאשם רק לאחר שיש עדות ברורה על המעשה שביצע ובאם נעשה המעשה ולא הייתה עדות לכך הוא יצא זכאי, הרי בבית דין של מעלה על כל מעשה יושת עונש, אך אם אדם יחזור בתשובה ויתחרט, ימחלו לו על מעשיו. זה שלפעמים גם אחרי החזרה בתשובה ישנו עונש. מטרתו למרקו ולגרום לו שיהיה זך וטהור. בית דין של מטה בוחן רק המעשה אך בית דין של מעלה בוחן גם את הלב.

יוצא איפה, שרק אדם שלא חזר בתשובה נענש בבית דין של מעלה. לאור זאת, לא מובן, מדוע פרעה נענש על חטאיו? ומדוע משה בשליחות ה' מעניש אותו בעשרת המכות. הרי כפי שכתוב גם בתחילת פרשתנו, פרשת בא, "בא אל פרעה – והתרה בו – כי אני הכבדתי את ליבו", אם אדם עושה מעשה באונס, האם מגיע לו עונש על כך? ומה תעזור ההתראה?

אותה שאלה יש לשאול על עונשו של אלישע בן אבויה, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל, רבו של רבי מאיר, שסטה מהדרך ויצא לתרבות רעה. רבי מאיר המשיך הקשר עימו ובאחד השבתות, אלישע רכב על סוס ורבי מאיר צעד לידו ושמע את דברי התורה שבפיו, לפתע הם מגיעים ל"תחום שבת" שממנו אסור להמשיך לצעוד ואלישע אומר לו: "חזור לאחוריך"! רבי מאיר שכאב את מצבו של רבו אמר לו, אף אתה "חזור לאחוריך", כלומר, לדרך ישראל סבא. אך הוא ענה לו שאינו יכול, כי שמע בת קול משמים שאמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" הוא – אלישע, שהוסיף ואמר: "נסגרו דלתות התשובה שלי". גם כאן עולה השאלה מדוע נענש אלישע לאחר שהגיפו בפניו את דלתות התשובה?

התשובה לשאלות הללו ולכל אחד שחושב שמערימים עליו קשיים רבים לחזור בתשובה לאחר שמעשיו הורידו אותו לשאול תחתית וחושב שאין לו כל סיכוי ליצור שינוי ושהדלת סגורה. טעות בידו! אין דלתו סגורה. על בסיס דברי רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, שכתב באגרת הקודש, בספר התניא. שאף אלה שכתוב עליהם "שאין מספיקין בידם לעשות תשובה" הכוונה שאין מסייעים להם ואולי אף מקשים עליהם, אך יש להם עדיין את הבחירה האישית לעשות מאמץ ולחזור בתשובה.

אכן, ה' מכביד את לב פרעה ומקשה עליו, אך משה מתרה בו, מטרת ההתראה בעונש קשה למנוע את המעשה הרע, לשוב בתשובה, אך פרעה נשאר עם מעשיו הקשים.

גם אלישע, שהיה חכם גדול, ידע היטב, שנכון הוא שמקשים עליו, אך אין יהודי שאפשר למנוע ממנו לחזור הביתה, אין יהודי שאפשר לגרשו מביתו, הבית האמיתי, בית ה'. כדברי התלמוד "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא" והפירוש: יש לעשות כל מה שבעל הבית של העולם אומר לך חוץ מ-צא! ולכן היה עליו להתעלם מהבת קול ולשוב הביתה וכמובן היה מתקבל בשמחה כמו כל בן שורר שמחליט למחוק את העבר ולחזור אל חיק האב.

סיפור על עוצמת בעלי התשובה אנו יכולים ללמוד מהבעל שם טוב. משפחה של חולה מסוכן הגיעה לבעש"ט במז'בוז' וביקשו שיברכו ברפואה שלימה. הבעש"ט ביקש לאסוף נוער שוליים של העיירה המתמחים בפריצת חנויות ובתים והזמינם לאמירת תהילים משותפת. אמירת התהילים הייתה בכוונה עצומה ובתשובה שלימה.

לאחר זמן בני המשפחה חזרו לבשר שחלפה הסכנה ושאלו את הצדיק כיצד עשה זאת? ענה להם: "ניסיתי להתפלל בעצמי, אך ראיתי ששערי שמים נעולים החלטתי להביא "מומחים בפריצת מנעולים" כדי לפרוץ ולבקוע שערי רקיע"…

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" כל זמן שנשמת האדם מחוברת לגוף הוא יכול לחזור בתשובה שלימה.

כאן יש מסר כפול גם לנכשל וגם לחברה. הנכשל צריך לדעת, שסטייה חריגה מהדרך אינה מביאה אותו לסיום תפקידו בעולם, כי תמיד אפשר לתקן. החברה צריכה בכל דרך לעצור את המעשים השליליים ובמקביל לחפש כל דרך לעודד הנכשל לחזור לדרך המלך. סיום התפקיד בעולם נקבע אך ורק על ידי מעניק התפקיד בורא העולם.