פעמים רבות האדם נופל ברוחו מהחרדה שלא יצליח להשיג את הנדרש ממנו, במיוחד כאשר הוא מביט אל הפסגה אליה עליו להעפיל ומסתחרר מהמרחק הרב המפריד בינו לבין הפיסגה.
בשבוע שעבר חיפשנו את הדרך כיצד לקיים כיאה את מצוות אהבת ישראל והיום הוא הילולת "רבי שמעון בר יוחאי ", אחד מתלמידי רבי עקיבא שהצליח להיות שונה מעשרים וארבעה אלף התלמידים וליישם את מצוות אהבת ישראל. גם אם לא נקרא את קורות חייו של רבי שמעון בר יוחאי ואת מעשיו הרבים שבהם תרם לאחדות העם נוכל להגיע ולו פעם אחת לציונו שבמירון ולראות את כל עם ישראל לשבטיו ולגווניו המגיעים לשם במסירות גדולה, נוכל לשמוע את הפיוטים לכבודו של רשב"י שמושרים באותו לחן בכל עדות ישראל. הדבר המוכיח על האחדות העצומה שיצר לא רק בתקופתו, בחייו, אלא לנצח, גם לאחר פטירתו. זה הזמן לגייס כלים נוספים שיסייעו בידינו לראות את הזולת בצורה בריאה וכן לראות גם את עצמנו בצורה נכונה.
כיצד אפשר להעניק אהבה לשני כמו שהאדם אוהב את עצמו? אם אדם ינתח את המציאות הוא יוכל להביט בעזרת כלים לראות את השני בדיוק כפי שרואה את עצמו.
כיצד מתבטאת האהבה העצמית של הבן אדם? כל אדם יש לו תכונה נהדרת של אהבת עצמו גם כאשר הוא נכשל. דבר ראשון אהבה עצמית גורמת לו להתעלם מטעויותיו, גורמת לעיוורון ולהביט בזכוכית המקטינה את המציאות ולהעלים את הכישלון. גם כאשר הזולת יעיר על המעשים הללו ויסביר בצורה הברורה ביותר שהמעשה שעשה אינו מקוטלג כמעשה חיובי הוא אינו מוכן להשלים עם כך שצובעים אותו בצבעים שליליים ומנסה בכל דרך להצדיק עצמו, גם אם ישתכנע שהמעשה שלילי, הוא ימצא אין סוף סיבות שיצדיקו את המעשה השלילי ובודאי שהסנגוריה תעבוד שעות נוספות בעניין…
אך מה קורה באם נחליף את השחקנים? כאשר אני המבקר והאדם שמולי הוא הנכשל, בודאי אשתמש עם כל הכלים שהוא השתמש כנגדי על התנהגות הלא ראויה שלי. על אותם המעשים אוציא זכוכית מגדלת כדי להראות כמה גדולים וחמורים מעשי הזולת. אומרת לנו התורה "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאתה מלמד זכות על עצמך בעת שנכשלת, אותה זכות תלמד על חברך כאשר הוא נכשל. תתייחס לכשלונות של השני כפי שאתה מתייחס לכשלונותיך.
אדם אינו אוהב ביקורת, מפני שזה מייסר את מצפונו. ולכן אפשר וצריך בהחלט לבקר את הזולת, ביקורת שאינה מייסרת אותו על מעשיו, אלא להשתתף עימו בצער על הסיבות הצדדיות שגרמו לו לנפילה ולהפוך אותו מאדם שמתגונן מהמתקפה (הביקורת) של הזולת ומתעלם מדבריו, לאדם שמודה לשני על שפתח את עיניו ועזר לו לתקן הכשלים.
לאהוב את השני זה לא רק לחייך אליו אלא גם לעזור לו, באהבה, לשפר את התנהגותו באם הוא נזקק לכך. לבקר אותו בצורה שהביקורת תרים אותו ולא ח"ו תפיל אותו יותר.
בפרשתנו, פרשת אמור, ישנה מצווה שמלמדת אותנו הדרך להגיע אל הפסגה, בלי להרגיש בדרך שחור בעיניים – מצוות ספירת העומר. כשעם ישראל יוצא ממצרים הוא היה בדרגה נמוכה ביותר והתנהג כאנשי מצרים, הוא לא נדרש ביום אחד להשתנות, ניתנו לו ארבעים ותשע ימים שבכל יום היה עליו להוסיף בשינוי ולעלות מדרגה אחת בלבד בסולם.
אם אדם בתחילת חייו יחשוב על כל מטלות חייו – ודאי יתייאש מראש, יראה שחור כבר בתחילת הדרך. אך אם יצור בכל יום שינוי, יגיע לשלמות ורק אז יהיה לו הרצון והשמחה להמשיך אל היעד.
אנחנו אחים! ועדיף לנו בדרכי שלום להרגיש ולהתנהג כאחים אוהבים ואהובים ולא להגיע ח"ו לימים שהאויבים שלנו יסבירו לנו זאת, כפי שהיה לצערנו בשואה, שגם מי שחשב להתנתק מהעם – נלקח יחד עם כל "האחים"… או בכל צרה אחרת הפוקדת את העם.
נשתדל מהיום לאהוב ולעשות טוב לכל יהודי באשר הוא, גם אם יקח לנו ימים או שבועות להגיע לאהבת ישראל אמיתית, הקב"ה יזכה אותנו לברכת "ברכינו אבינו כולנו כאחד".
