בשעת קריאת טור זה, נהיה כבר אחרי שני ימי הזיכרון, יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל וכן לאחר יום העצמאות. אך נהיה גם לפני… לפני ימי הזיכרון הבאים… ולפני ימי הזיכרון של אלפי משפחות שאינם זקוקים ליום שיזכיר להם, כי ליבם פצוע כל השנה…
בלוח השנה העברי ישנם ימים רבים שאנו מציינים, חגים ומועדים משמחים לצד ימי צום, עצב וכאב. פסח חוגגים – זכר ליציאת מצרים. שבועות – חג מתן תורה ולהבדיל בתשעה באב – צמים על חורבן הבית. המטרה לא רק לשמוח מההיסטוריה המשמחת או להתעצב על היסטוריה כאובה, אלא לראות אילו פעולות עלינו לעשות היום כדי לשמר את החירות אחר יציאת מצרים , כדי לשמר את הכלי היקר שקיבלנו במתן תורה, שעימו אנו נשמר את העולם וכשמתבוננים בחורבן, המטרה היא לוודא אילו פעולות צריך לעשות היום כדי להמשיך ולתקן את הסיבות שגרמו לחורבן ושיקדמו את הבניין.
בשבוע הקודם הארנו בזרקור את מאורעות השואה. ככל שאנו מתרחקים מהשואה, משתנות גם מטרות ימי הזיכרון. אם בעבר, כאשר ציבור גדול שהיה בתוכנו חווה את מאורעות השואה והיה זקוק ליום שיזדהו עימו ולחפש את הדרך שיובילו אותו לחיים טובים יותר, הרי בימינו מטרת הזיכרון לחפש כל דרך שתמנע מאיתנו להגיע פעם נוספת לשם.
גם ימי הזיכרון לאנשים שמסרו את עצמם על קידוש השם בהגנתם על הארץ אם כחיילים בשדה הקרב ואם כתושבים שנצחו בגלל יהדותם . המלחמות הותירו אלמנות ויתומים רבים וצריכים לתת להם את התמיכה בהמשך החיים. גם היום, כל יתום, אלמנה, או הורים שכולים נמצאים בכאב הפרטי שלהם וצריך להתבונן כיצד עוצרים את מרחץ הדמים או לפחות עושים את כל התלוי בנו שמחר בבוקר לא יצטרפו אנשים נוספים לשכול.
בימים רגילים, ציבור רחב, רואה את חייו הפרטיים כערך עליון ושכל חייו הוא עומד לשמר אותם. עד שמגיע יום הזיכרון שמזכיר לנו שיש ערכים חשובים מהחיים, שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורם.
הגמרא מספרת, על רב יוסף, בנו של התנא רבי יהושע בן לוי, שחלה במחלה קשה מאוד עד כדי "מוות קליני", מצב שבו נמצא האדם חציו בעולם אחר. לאחר זמן הוא התעורר ואביו שאלו: "מה ראית למעלה"? ענה הבן, שראה עולם הפוך. מי שמקבל כבוד ויקר בעולם הזה – נדחק לפינה בעולם הבא ומי שהוא נחבא אל הכלים בעולם הזה זוכה למעלה לקרבה. וכן שמע דבר נוסף – "הרוגי המלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
הרוגי מלכות היו יהודים שנהרגו בגלל היותם יהודים ושלא הסכימו להמיר את דתם. גם אם הם היו אנשים פשוטים, נשמר להם בעולם האמת מקום מכובד יותר מתלמידי החכמים הגדולים.
בפרשתינו פרשת אמור אנו למדים על מצוות קידוש ה', "ונקדשתי בתוך בני ישראל" מצווה שבה היהודי מראה את הנאמנות המוחלטת שלו לה'. שבו היהודי מוסר את נפשו על מנת שלא להפרד מה' אלוקי ישראל.
החיילים שנפלו על הגנת הארץ לא ראו בחיים הגשמיים כערך עליון ולא ראו את עצמם. הם נפלו על הגנת הארץ הטובה שה' ברוב טובו העניק לנו ונתן לנו את הכוחות לשמר אותה. הם נפלו על מנת להגן על האחים שבעורף. קידוש ה' פירושו, להראות לכל עולם כיצד מתבטאת האהבה הגדולה שלנו לה' בשטח ולא על ידי דיבורים אלא במעשים. כפי שאדם אוהב מישהו באמת הוא מוכן לעשות הכול בפועל על מנת שיהיה לו טוב.
בימים הללו, יותר מבכל השנה, נראה כיצד לשמר את הארץ ואת ביטחון היהודים הדרים בה, כדי שדם אחינו בני ישראל שחרפו את נפשם לא יהיה לשווא, כדי שאומות העולם לא יחפשו את השואה הבאה…
הדרך להשיג מטרה זו עוברת באחדות העם שיוכל להביע בגאון מול כל העולם שמציאות עם ישראל בארץ ישראל אינו בחסד של אומה זו או אחרת אלא בזכות! כדי לחגוג עצמאות מוחלטת צריך להתחבר יחדיו לרצונו של מעניק העצמאות, ה' בורא העולם.
