בשבתות שלפני תשעה באב קוראים בהפטרות נבואת החורבן ולאחר תשעה באב שבע הפטרות נבואות נחמה. בעוד שבנבואת החורבן יכולנו להרגיש שהתנהגותנו גרמה להרחיקנו מהאבא ובחשש שאין דרך חזרה, הרגשה שמביאה ליאוש וחוסר רצון לחפש דרך חזרה. הנחמה מבהירה שהאבא אוהב אותנו מאוד, רוצה בקרבתנו ורק עלינו להושיט ידינו אליו. הכיצד? על ידי שינוי יסודי בהתנהגות שלנו.
קרש הקפיצה נמצא דווקא ביום הקשה, תשעה באב. יום שאנו משקיעים מחשבה רבה על סיבת הריחוק והשאלה הגדולה: כיצד מצליחים להגיע בהתנהגותנו למציאות מתוקנת? אנחנו מודעים לכך שבגלל שנאת חינם חרבה ירושלים, אך מהיכן מגייסים את כוחות הנפש לשנות כיוון של 180 מעלות ולהגיע לאהבת חינם שתבנה את ירושלים?
בפרק ל"ב של ספר התניא, ספר תורת הנפש, מוסבר כיצד להכיל את הזולת, כיצד אהבת הזולת לא תהיה משאלת לב בלבד מתוך ההבנה של הרווח הגדול לכולם מכך, אלא תורגש בלב ממש. המציאות היא שבפן הפיזי, בגוף, אנו שונים ונפרדים אחד מהשני, אך בנפש אנו גוף אחד רוחני גדול המתחלק לגופים רבים. אם אדם מרגיש שגופו עיקר ונפשו טפלה אכן הוא מרגיש ההבדל שבינו לזולתו, הרגשה שגורמת פעמים רבות לריחוק ואף לתחרות ושנאה. אך אם הוא שם את נפשו במרכז ואת גופו רק כמסייע לצרכי הנפש אזי מתפתחים רגשי אהבה ואחדות עם הזולת.
כותרת פרשת השבוע "עקב" מסייעת בידינו להגיע למקום המיוחל. אך קודם לכן נחזור מעט לפרשה הקודמת, הפרשה הראשונה משבעת שבתות הנחמה שבה התורה מדגישה פעמיים "אין עוד מלבדו". דהיינו, המציאות היחידה הקיימת בעולם היא מציאות הבורא והשאר היא מציאות מדומה. גם אם נבין זאת בשכלנו מתבקשת השאלה:
אם אנחנו כלום, מה עניין בקיום המצוות ואיזה ערך יש ליצור שאין לו משמעות עצמית לבצע דברים? אם נאמין בכך שאכן אנו כלום נאבד את כל רצוננו לעשות דברים שהרי אין להם משמעות, אך אם יש משמעות למעשינו ונרגיש את עצמנו מציאות – נתכחש לנאמר בפרשה שאין עוד מלבדו…
שאלה זו נשאלת גם בקריאת שמע שאנו אומרים בכל יום בפסוק ראשון "שמע ישראל… ה' אחד" שמשמעותו שה' יחיד בעולמו וכל הבריאה היא חלק בלתי נפרד ממנו. לכאורה, זו אמירה שאמורה ליצור הרגשה של ביטול מוחלט לה', אנו חלק בלתי נפרד מהמציאות של הבורא.
ומיד בפרשה הבאה אנו מדברים על יצירת רגש של אהבה לה' "ואהבת את ה' אלוקיך .." לאהבה זקוקים לשניים!
היכן נמצאת האמת? אכן אנו צריכים למצוא את השילוב. אכן, אנו צריכים להרגיש את עצמנו כעקב של הרגל, כאדם נמוך, עניו ושפל מול האחד היחיד – הבורא. אך אנו צריכים גם להיות מודעים לרצון ה' להיות מלך ומאחר ו"אין מלך ללא עם " – נתן לנו ה' את היכולת להיות מנהיגים על מנת לבצע את פקודות המלך – ה'.
אנו צריכים להרגיש להיות מנהיגים בעלי השפעה אך לזכור שמול עינינו ישנה רק מטרה אחת מילוי רצון המלך – ה'
בדרך זו אפשר לנטרל קושי הקיים היום במערכות ניהול גדולות, שכל אחד אמור למלא תפקיד על מנת ליישם את מטרות החברה ביצירת פרויקטים, אך כל אחד גם רוצה שירגישו בנוכחותו בחברה וברגע שמרגיש שדבריו לא מקבלים מספיק ביטוי הוא מסוגל לעבוד לנטרל הפרוייקט כנגד מטרת החברה. הדעה הרווחת שעבודת המנכ"ל לדאוג לאגו של כל מנהל על מנת לגרום להם לסייע בפיתוח הפרויקט ולא לבלום אותו.
היהדות מציגה דרך הפוכה לחלוטין לשימור הפרויקט והיא עבודה על ביטול רצון האגו של המנהלים שיגרום לכך שכל אחד יתרום את חלקו ככל יכולתו בלי להיפגע באם מישהו אחר יקבל את הקרדיט.
זהו "עקב תשמעון", כאשר תרגישו בביטול וענווה כעקב – יהיה לכם היכולת לשמוע ולבצע את רצון השם.
הענווה והשיפלות המחוברת אל ההתנשאות שמטרתה לאחד את יכולות המנהיגות שלנו לשמוע לרצון ה' ולבצעו תַקנה לזולת מקום בתוכנו, ותתקן את סיבות החורבן. שמיעת רצון הבורא והחזרת אהבת חינם תגרום לנו לזכות ולהינחם בקרוב בבנין המחודש.
