מעשה באדם שהיה בשבי ועבר עינויים קשים. חמישים שנה לאחר ששוחרר מהשבי שאל אותו חבר: "האם אתה מסוגל לסלוח לאנשים שעינו אותך בכלא? פניו האדימו מכעס כשענה נחרצות: "לא אסלח בשום אופן". אמר לו החבר:" אם כך, אמנם אתה יצאת מהשבי, אבל השבי לא יצא ממך"…
חגי תשרי הם סיפור בהמשכים. כדי להגיע אל השמחה של המחצית השניה של החודש, עלינו לנצל את ימי וחגי התשובה.
אנו שמחים בחג הסוכות לא בגלל המוסיקה שמנעימה לנו את רחובות העיר בלילות חול המועד בשמחת בית השאובה, אלא המוסיקה רק מעצימה את השמחה הקיימת בתוכנו.
מה שמקדם אותנו אל השמחה הם דווקא הימים שבהם אנו עסוקים בשיפור המעשים שלנו, הכיצד? השבת הקודמת נקראת "שבת תשובה". זו השבת הנמצאת בתוך עשרת ימי תשובה. כיצד נכנסת התשובה לשבת? שבת היא יום שבו צריכים להתענג ואילו הצורך לעשות תשובה נובע מהרגשת הריחוק שיש לאדם מה', הרגשה שגורמת לצער? צער נוסף יכול להיות מכך שמידי שנה אנו חוזרים ועושים תשובה, זה נראה מגוחך, שאנו מבטיחים להשתנות ולתקן את מעשינו ולאחר שנה אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, לנקודה שאנו זקוקים שוב לחזור בתשובה, על כך שלא עמדנו בהבטחתינו בשנה הקודמת.
מבט מעמיק יותר על החיים לוקח אותנו מהמקום שאנו נמצאים בו עכשיו, למקום שה' העניק לנו. ה' העניק לנו את היכולת לחזור אליו, כשאנו מתבוננים על המרחק שיצרנו מה' במשך השנה, אנו מצטערים, אך מיד לאחר מכן מתמלאים אופטימיות מימים אלו, המעניקים לכולנו את הכח, שאם רק נרצה – לא נשאר מאחור. אנו נוכל להתקרב ולהדבק בה' ולחזור למקום הטבעי שלנו שהרי ה' מושיט יד לשבים אליו, רק נדרש מאיתנו גם כן להושיט את היד על מנת להתרומם ולהתקרב.
אכן, יום כיפור הוא יום שה' מוחל וסולח לכל מי שמבקש את סליחתו. אך כל זה כשמדובר בעבירות שעבר על רצון ה' אך לא על פגיעה בזולת. ברגע שבעבירה יש גם פגיעה בזולת, חובה לבקש את סליחתו.
לפעמים נראה לנו שהקושי הגדול הוא בקשת הסליחה באופן פיזי שאולי היא לא נעימה לנו. אך מסתבר, שדווקא לסלוח לשני זה אינו דבר קל, במיוחד כאשר הפגיעה הייתה קשה.
מהיכן אדם צובר כוחות לסלוח לאדם שפגע בו? את התשובה אנו מקבלים מדוד המלך. הגבעונים התגיירו וניסו להיות חלק מעם ישראל. בשלב מסוים, שאול המלך הרג כמה מהם והם החליטו לצאת ל"מסע נקמה". דוד המלך ניסה להניעם מהמעשה ולסלוח, אך הם – בשלהם! והרגו שבעה מצאצאי שאול המלך, כנקמה. דוד, למרות שהם התגיירו, החליט להרחיק אותם מהעם ואסר להתחתן עימם. ומהי הסיבה? יהודי בטבעו הוא רחמן וסלחן. התנהגות הגבעונים לא עלתה בקנה אחד עם מידתם החיובית של ישראל ולכן פעל להפריד בניהם.
מכאן אנו למדים, שהרחמנות היא מידה מובנית בנשמתו של היהודי, כי נשמתו היא חלק בלתי נפרד מה' שעליו אנו אומרים "חנון המרבה לסלוח".
כדי להגיע בשמחה לחג הסוכות הקרב ובא עלינו לפרק מוקשים העומדים בדרכנו. יש להחליף את המועקה מהריחוק מה' – לשמחה בקרבת ה'. מלבד בקשת הסליחה מהזולת, תפקידנו לסלוח לכל מי שפגע בנו, כי כל זמן שאיננו מוחלים וסולחים אנו נשארים פגועים ונושאים את הכאב בתוכנו. אך ברגע שנשחרר ונסלח, נחזור להרגשת החיים הטובים.
על ידי שנסלח, נוציא את הכאב מהגוף, ניתן לשמחה מקום להיכנס. שבת זו שבאה אחרי ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים מכינה אותנו אל 'החגים השמחים' – חג הסוכות ושמחת תורה, בואו נסלח ונשמח.
