טורו השבועי על פרשת השבוע, של הרב יוסף יצחק לרר מתפרסם מידי שבוע בעיתון "יבניתון"

עיתון בראשית – השקעה לטווח ארוך –

שבת זו, היא השבת הראשונה של השנה לאחר החגים. בה נתחיל לקרוא מחדש את פרשיות התורה. בשבת, נעצור ונחשוב מה עלינו לקחת מהחגים שעברו? אנו נפרדים רק מהמעשים הגשמיים שליוו אותנו: הסוכה, הלולב, השופר וכו', ולעומת זאת, נושאים איתנו את המטענים הרוחניים שספגנו בימים הללו. "זמן שמחתנו" לא נגמר! גם כאשר החזרנו את ספרי התורה לארון הקודש לאחר ההקפות השניות.

בחודש תשרי אנו ממלאים מצברים שיאירו לנו את ה"ימים האפורים" שילוו אותנו במשך השנה. בסוכות עברנו שבוע שלם מדירת הקבע שלנו, הבית המשמש מבצרינו ועברנו אל דירת הארעי. בסוכה, אין לנו את כל התנאים הקיימים בבית, אך אנו עדיין שמחים מפני שאנו יודעים שזהו מצב זמני.

הדוגמא של החיים תופיע בעוד מספר שבועות כאשר יעקב אבינו חוזר מבית לבן ומספר לעשיו אחיו ש"עם לבן גרתי" – "ולמקנהו בנה סוכות" והכוונה היא: שהעולם הזה אינו מטרת חיינו, אלא דרך ושביל להגיע לחיינו הנצחיים והאמתיים, שנזכה במהרה לחזות בהם בגאולה הקרובה.

מה קורה כשרעיה מכינה לבעלה כריך? כיצד הוא מגיב? התשובה היא – תלוי מתי… אם בבית הקבוע, כארוחה לאחר חזרתו מהעבודה, הוא בודאי לא יראה זאת בעין יפה, בלשון המעטה. אך אם יצא לטיול, הוא בודאי יתענג בכל ביס מהכריך. אכן, הסוכה מלמדת אותנו היכן צריך להשקיע כשיוצאים לחיי היום-יום, או לפחות להכיר את סדרי העדיפויות.

כולם מסכימים, שבדברים החשובים לנו באמת, צריכה להיות ההשקעה הראשונה. כדי לשמר משפחה או עם – צריך להשקיע. עם ישראל לאורך כל הדרך ראה בחינוך נכס אסטרטגי שישַמר את העם. ישנן מעצמות, שראו בבניה עוצמתית ומיוחדת כגורם המשמר את הממלכה. האימפריה המצרית השקיעה בפרמידות, וברומא נראה את הסמל בשער טיטוס ובכיכרות, אך כולנו יודעים שאולי חלק מהאבנים נשארו לעמוד על תילם ואילו המעצמות עצמן נכחדו מהעולם. עם ישראל – המטפח את דור העתיד, בלבה הפורצת מהתורה, שאותה נתחיל לקרוא השבת – מצליח להוליך דורות שמשמרים את העם למרות כל המכשולים העומדים בדרך.

יש אנשים שכל מספר שנים, משקיעים משאבים רבים שאותם הם חוסכים במשך השנים על מנת לשפץ את ביתם ובכך לשמר את "איכות חייהם" ויש אנשים שחיים עשרות שנים עם מטבח מיושן ובו מצליחים להפריח ילדים לתפארת שנותנים כבוד לעם ישראל לדורותיו, כאשר המשאבים מושקעים בקידום הלימודי שלהם.

ב"שמחת תורה" הבנו למה רבים על המים הטריטוריאלים, הרי זה רק מים… התורה נמשלה למים ובתוכה נמצאים משאבים עצומים, בדומה למים שבתוכם נמצאים משאבי טבע יקרים. המעניין, שגם מי שעדיין לא הצליח להפיק מעומק הים את המשאבים היקרים הוא מאוד מייקר את המקום כי יודע מה הם מכילים.

גם בשמחת תורה כל עם ישראל רוקד עם ספר התורה גם מי שלא שאב לתוכו את התורה, עדיין לא למד אותה ואף לא מקפיד לקיים את כל מה שכתוב בה. כולם מרגישים שהיא יקרה להם ומצביעים ברגליים כאשר מגיעים לבתי הכנסת ביום שמחת תורה או ממלאים את המרחב הציבורי בהקפות שניות המתקיימות בכל רחבי הארץ. בפרשת "וזאת הברכה" שאנו קוראים בשמחת תורה ישנו פסוק