בשבוע האחרון עסקנו במספר ספירות. סיימנו לספור את ספירת העומר בה עסקנו בתיקון ספירת המלכות ובשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת במדבר העוסקת ברובה בספירת עם ישראל. לקראת מתן תורה אנו זקוקים לספור ששת מאות אלף נשמות מאוחדות "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" כאיש אחד בלב אחד, על מנת לקבל את התורה.
ספירה יכולה להיות דבר שלילי אך בהחלט יש ספירה שהיא חיובית. יש ספירה המביאה לעין הרע, קנאה, שנאה ותחרות – כיוון שלפני הספירה הדבר היה מכוסה, לא גלוי לעין. אזי הספירה, פרסום ההישגים הייחודיים של האדם, יכולה לגרום לו גאווה שלילית ולסובבים אותו לקנאה מזיקה. יש מקרים שספירת המעשים החיוביים של אדם מביאה תועלת בכך שיוצרת "קנאת סופרים תרבה חכמה" כלומר, יש רצון להתחקות אחר מעשיו הטובים ולא לפגוע ביכולותיו.
"לא סופר אותך!" זהו ביטוי קשה שאין לו מקום בשפתנו, הוא יכול להופיע בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג אינו מעריך או מתייחס כראוי לבת זוגו, או ממנהיגים – שאינם רואים צורך להגיב לבקשות הציבור שהם אמורים לייצג.
הבה נתייחס לאלה שסופרים אותנו ומי צריך לספור. בפרשת במדבר מנהיגי העם מצווים על ידי הבורא לספור את העם, עצם הדבר שמבצעי הספירה הם מנהיגי העם ולא "מובטלים" שנשלחו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוצרת כבר הערכה לספירה. בנוסף לכך אומר הרמב"ן, ממפרשי התורה, שהם ספרו אחד אחד ולא אספו מידע מראשי המשפחה, "כן ספרו אותו", גילוי אהבה והערכה לכל אחד, שהרגיש יחיד, בלי קשר לתכונותיו ויכולותיו והתפקיד אותו הוא ממלא.
ה', שאינו מוגבל, סופר אותנו ולכן מעניק לנו את הדבר היקר ביותר שלו – את התורה. כאשר נבין מהי מידת המלכות אותה היינו אמורים לתקן השבוע לכבוד קבלת התורה, נבין מה תפקידו של מנהיג, מדוע ה' העניק דווקא לנו את התורה. נבין גם את דברי חז"ל ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כיצד קבלת עול כל כך קשה מראה שסופרים אותנו? כיצד עול זה מביא אותנו לחירות אמיתית?
בן חורין זהו אדם שמנהיג ולא מונהג, אחד שמוביל בדרך שהוא מאמין בה ולא מובל. האדם מורכב מיצר טוב ויצר הרע, מנשמה אלוקית נצחית שמגיעה ממקום אין סופי וחוזרת למקום אין סופי וממולה עומדים הגוף והנפש הבהמית הרוצה לספק את היצר הגשמי שנוצרת בלידת האדם ונפסדת בעת הסתלקותו מהעולם.
הנשמה האלוקית והיצר הטוב זה ה"אני" של כל אחד. היצר הרע ונפש הבהמית הם הכלים שבאים לנסות להכשיל את האדם ולחשל אותו. כאשר אדם מצליח להוציא לפועל את רצונותיו האמיתיים, אזי הוא מרגיש בן חורין. לאידך, כשהוא מבצע את הרצונות של המתחרים אשר לא בוחלים בשום דרך לתת לו את ההרגשה שזו הדרך הטובה עבורו, הוא אסיר, הוא מובל.
בגלל שה' סופר כל יהודי, הוא מעריך אותנו ומעניק לנו יכולות. לכן במתן תורה, העניק לנו את הכלי שיגרום לנו למצוא את היעוד שלנו בעולם ויתיש את הכוחות המנסים למנוע מאיתנו לבצע את המשימה.
תיקון מידת המלכות/מנהיגות – מלמדת אותנו שמנהיג אמיתי אינו אדם בעל אגו הנוטל את שרביט המנהיגות על מנת להיות במרכז, להנהיג את הציבור, מתוך רצון להשתלט ולאכוף את דעתו על כולם, אלא לקיחת אחריות על העם, לדאוג לכל צרכיהם.
כל אדם אמור להיות מנהיג, לקחת אחריות על עצמו שאבריו יתפקדו כיאה, לקחת אחריות ודאגה למשפחתו ולסובבים אותו. לקחת את התורה שנותנת לו את היכולת להתנהג נכון ולהנהיג נכון, להרגיש בן חורין שמצליח למלא בצורה חופשית את רצונותיו הבריאים.
אחרי קבלת התורה נגיע אל פרשת "נשא" אותה נקרא בשבת. "נשא את ראש…". ה' "ספר אותנו" פעם ראשונה כאשר קרא לכולנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכאשר יהודי ,לומד התורה, שראשו מתעלה למקומות רוחניים נעלים, ה' סופרו פעם שנייה.
ובל נשכח את התנאי: כדי שה' יספור אותנו עלינו לספור איש את רעהו! "כאיש אחד בלב אחד".
