השבוע נעמוד מול המראה ונשאל את עצמנו: למי אנו רוצים להשתייך, לגיבורים? לרבים? או למנצחים?
הבה וניגש להיסטוריה המופיעה בפרשת השבוע "מקץ" ולהיסטוריית חג החנוכה.
בפרשה אנו ממשיכים עם החלומות והפעם עם חלומות פרעה. בבית הסוהר יושב נער עברי שאצל המצרים אין לו כל יחוס, נשפט על עלילה שקרית, על לא עוול בכפו, אין לו אבא או דוד המקושרים למלכות שימצאו דרך לשחררו, והנה מגיע חלומו של פרעה המלך שמחפש כל דרך למצוא פתרון והפתרון האמיתי נמצא אצל הנער החלש מהעם המועט. פתרון שמעלה אותו לגדולה והופך אותו למשנה למלך וגורם לכבוד גדול לאביו ולכל משפחתו. החלש והמעט-מנצח!
רבים מהיהודים מדליקים חנוכיות בחג החנוכה ועוד רבים נחשפים לחנוכיות ענק ברחבי תבל ומתרגשים מהאור והחום שהם מפיצים ומעל הכול הם מגלים מי אנחנו ומה כוחנו. צורת ההדלקה שלהם מלמדת אותנו גם את הדרך הנכונה להתקדם בחיים להתחבר ולהוסיף מידי יום באור וכך דוחים את החושך.
בימי החנוכה, המשפחה מתאספת להדלקת החנוכיה. זוהי מצווה שחכמים ציוו אותה בעקבות הנס הגדול שקרה במנורת בית המקדש. כאשר היוונים רצו לפגוע ברוח הקדושה של עם ישראל, לבטל את דת ישראל ולהפוך אותנו לעם ככל העמים, הם ניסו לפגוע באור הרוחני שבמנורה, הם לא השמידו את השמנים שהדליקו בהם את המנורה, אלא טימאו אותם, אך נעשה נס ונמצא מעט שמן טהור שהספיק לשמונה ימים עד להכנת השמן החדש.
הדלקת החנוכיה היא מצווה ייחודית, כי עלינו לקיימה בצורה מדורגת המטרה להגיע למנורה המאירה עם שמונה נרות, אך מתחילים בהדלקת נר אחד ורק לאחר שמונה ימים מגיעים לעוצמת האור המבוקשת. בעולם ישנם שתי דרכים להתמודד עם הרע והחושך: האחת, להלחם בו ולהרחיקו והשני להתאמץ בהוספת אור וטוב ובדרך ממילא, לחושך ולרע לא יהיה מקום.
בהדלקת החנוכיה אנו נוהגים כ"בית הלל", כלומר, יש להתאמץ בהוספת האור והאור שהוספנו היום לא מספיק מחר… נכון שבגשמיות אנו מדליקים רק שמונה נרות בשמונה ימים ומאפסנים את החנוכיה אך שמונת ימים אלו מלמדים אותנו שלא לעצור.
חלומות יוסף ופרעה התממשו, אך המציאות הישראלית היום נראית כחלום הנשאר ללא פתרון הגיוני, כמו רוב החלומות. מצד אחד חוגגים את חג החנוכה בהדלקת נרות ומקפידים לאכול סופגניות המטוגנות בשמן – זכר לנס פח השמן, אך לא מאמצים את שעומד מאחורי חג זה. ניצחון החשמונאים על היוונים והחזרת המתייונים – היהודים שניסו לאמץ את חכמת יוון – הביתה. החזרת עם ישראל לחייו הטבעיים כבנים של ה' שאור התורה והמצוות מאיר בהם. אור המנורה ומה שעומד מאחוריו ולא תאורת הרחוב של חגי הגויים…
כל אחד יודע שלא משנה איך נראה ומה נושא עימו ההולך ממולו אלא מה ומי עומד מאחוריו. יכול להיות חייל חמוש מכף רגל ועד ראש ואיש אינו חושש ממנו כי אין איש המחפה עליו ועם מאמץ קל משתלטים עליו ויכול להיות אדם נמוך ורזה שאין עליו כל כלי מלחמה וכולם רועדים ממנו כי הוא המלך השולט על המדינה ויש לו צוות חיילים הסר למרותו ומבצע את הוראותיו.
עם ישראל, עם קטן. כל הקמים לכלותינו רבים מאיתנו בכמות האנושית ובנשק הנמצא ברשותם, אך לצידינו יש את המלך הגדול, מלך העולם השומר עלינו. הטיבה להציג את המציאות העכשווית העומדת מאחורי הנרות כתבת 'כאן 11' בגרמניה ששידרה השבוע את הגאון היהודי, את הדלקת החנוכיה המרכזית על ידי ניצולת שואה ליד שער ברנדנבורג, במקום ממנו נכנס היטלר לעיר לאחר שעלה לשלטון וסיפרה שאחרי השידור פרצה בבכי מהתרגשות… בואו ונתעורר, נצא מהחלום ותמיד נחתור להיות מנצחים. אם נתרגש מבורא עולם, לא נצטרך להתרגש מהעולם שכל פעם מחדש מגלה את פרצופו האמיתי, כמה הוא אוהב אותנו ואיזה מאמץ הוא משקיע לכלותינו.
ניצחנו את היטלר כמו שניצחנו את סטלין כמו שהבסנו את המן ואת פרעה ואת כל המעצמות הגדולות. נר המנורה ימשיך להאיר לנו ולהראות את עוצמתנו וזאת כל עוד נוסיף לו את חומר הבערה "נר מצווה ותורה אור".