בפרשה הקודמת קראנו על אודות אנשים חושבים שהחליטו ליצור אחדות, אך בחוסר היכולת שלהם להסתכל על כל המכלול, השאירו את הגורם המאחד המרכזי בחוץ וגרמו לפילוג הגדול עד שנקראו דור הפלגה. בפרשת השבוע -"לֵךְ לְךָ" אנו פוגשים באדם אשר התמסר בצורה עיוורת לעשות רצון הבורא והצליח להיות גורם מאחד והתחיל בהקמת העם המאוחד שקיים עדיין היום. נכון שהישרדות העם עד היום, למרות היותו עם קטן ונרדף, לא הייתה נראית ריאלית אך העבר הוכיח כי עם ישראל חי וקיים. העם שהניח את השכל בצד וראה באמונה, שאינה מתלבשת בגדרי השכל, את מרכז ההוויה שלו.
לאחר המבול, קומץ אנשים – נח ושלושת בניו – התחילו הכול מחדש. ארבע מאות שנה לאחר מכן צאצאי נח פשטו בכל הארץ וחששו ממבול חדש שינבע מקנאה ותחרות של אומות שונות שנוצרו בשנים אלו. כדי להימנע מכך התאספו יחדיו המנהיגים והחליטו לעקור מהשורש את הרוע, להימנע מתחרות שתפַתח קנאה ותחזיר את החמס לאזור. התוכנית הייתה – "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים .. הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" ובזאת רצו לאחד את כולם וליצור ביטחון אישי וכלכלי לכולם.
אך הבורא הגיב בתוקף על רצונם ואמר "ועתה לא יבצר מהם את אשר החלו לעשות", זו אחדות בעייתית! כל אחדות משדרת עוצמה ולכן כמו שהיא חיובית כאשר היא מכוונת למטרות טובות – כך היא שלילית כאשר משתמשים עמה למטרות שליליות. לכן ה' בלבל את שפתם וגרם לפיזורם על פני כל הגלובוס.
מה הייתה המטרה השלילית במעשיהם שזכו לתגובה כל כך קשה?
מטרת בניית העיר והמגדל היתה אחת: להעצים את עצמם "נעשה לנו שם" הם רצו לדאוג רק לעצמם, להנציח את שמם בדברי הימים. פעולתם נועדה למטרת העצמה אישית בלבד. דווקא לאחר המבול עליהם היה להפיק לקחים ולהבין שהמוסר האנושי יכול להביא אותנו לשואה, לא רק יכול להביא אלא הביא. השואה הנוראה באירופה בוצעה על ידי עם "נאור", כאשר בשכלם הקר הגיע למסקנה שהדבר הבריא ביותר לעולם הוא לנקותו מהעם היהודי.
מוסר אנושי בנוי על אינטרסים של מחבריו. מוסר אלוקי רואה את האינטרס הכללי של כלל האנושות.
כאז גם היום. מתאים להקים עיר עם מגדל אך בניגוד לרצונם שהמגדל יהיה גבוה עד השמים כדי להציג את עוצמתם ולהתעלם מהיושב במרומים, אנו מקימים מגדל שבו בתי התפילה והמדרש במטרה להתחבר אל בורא העולם. כפי שהרמב"ם פוסק, שבתי התפילה צריכים להיות במקום הגבוה ביותר בישוב. אכן העיסוק בבניית המגדלים הללו והפעלתם גורמת "לנעשה לנו שם", הם מונצחים בדברי הימים של התורה והיהדות. חיבור עם הבורא גורם לנו להיות אנשים מוסריים לאורך כל הדרך להצעיד את העולם לשלום ושלווה ולא להתנצחות שאינה נגמרת.
אכן, בפרשתנו אנו מגלים את אברהם שעבד שעות נוספות עם שכלו והבין שיש בעל הבית לבירה זו, אך בזכות שכלו הבין שיש דברים שנמצאים מעל יכולת הבנתו. לכן, כשה' פנה אליו שילך מארצו, ממולדתו ומבית אביו אל הארץ אשר הראה לו, הוא מקבל הבטחה שרק ירוויח מכך ואינו מערער או רוטן בדרך כאשר נתקל במציאות הנוגדת את ההבטחה. כאשר מגיע לארץ ישראל ומוצא רעב בארץ והוא נאלץ לרדת למצרים ואף אשתו נלקחה ממנו על ידי פרעה, הוא מאמין שזה נראה ירידה בהבנת שכלו אך במציאות האמיתית זה אמצע תהליך שיביא אותו אל הטוב המוחלט, אכן זה מה שקרה.
אברהם מגיע למוסר האלוקי ולכן מעניק חסד לכל בפונדק הדרכים שבונה ולא חותר לקידום האינטרסים האישיים שלו ושל משפחתו.
האדם הנאור חשב שהתקדמות המדע נותנת לו יכולת טובה יותר לשלוט על העולם עד שהגיע וירוס קטן והסביר לו שהדרך היחידה לעמוד זקוף היום ולא להרגיש מאויים מכל אדם העומד ממולו נמצא במגדל. במגדלים שמחברים אותנו אל הבורא.
להיות אדם ריאלי, זה להבין שהשכל האנושי שלנו מוגבל והעולם מנוהל עם כוחות שמעל השכל.
