מתי החיים טובים יותר? כאשר הכל מגיע בקלות, ללא כל השקעה? או כשמגיעים להשגים על ידי מאמץ גם אם הוא קשה לפעמים קשה ורב?
פרשת השבוע, פרשת וירא, ממשיכה עם סיפור ברית המילה שהחל בסוף הפרשה הקודמת. ברית מילה, זו המצווה הראשונה המעשית שאנו מצווים. וכבר שאל פילוסוף את רבי ישעיהו, מה מטרת הברית באם הבורא רצה שאדם יהיה מהול מדוע לא יצר אותו מתחילה ללא ערלה ואם נולד ערל סימן שרצה שיהיה ערל? ענה רבי ישעיה, דברים רבים בעולם צריכים תיקון: את החרדל צריך להמתיק, את החיטה צריך לטחון ואת הערלה צריך להוריד.
תורת החסידות מלמדת אותנו שעבודה ומאמץ אינו רק אמצעי אלא גם מטרה בפני עצמה וזאת כדי לא להגיע "לנהמא דכיסופא" = לחם חינם. בעולם מתוקן, אנשים מעדיפים לעמול ולהשיג את מחייתם ולא לקבל לחם חינם. באם אדם היה מקבל עולם מתוקן, על "מגש של כסף" היה מרגיש כמו מקבלי מענק האבטלה מהדור הקודם שהתביישו בכך. ה' ברא עולם לא מתוקן בשביל שנשקיע מאמץ ולפעמים מאמצים מרובים ונהנה מעמל ידינו.
אין זה סוד, שבחיים, מה שבא בקלות הולך בקלות. זו אינה סיסמא נחמדה אלא מציאות שאנו נתקלים בה רבות. אדם המתייגע בהבנת חומר לימודי ולאחר שיגיעה זו הניבה פירות המידע נשאר הרבה יותר זמן בזיכרונו מאדם שבקלות הבינו. אדם שבעשר אצבעותיו בונה את מפעל חייו הגשמיים, מצליח לשמר את כספו הרבה יותר מאדם שקיבל ירושה ללא מאמץ או שזכה במפעל הפיס.
הקושי הראשון שאדם חש בחייו הוא "ברית המילה" דבר שמכאיב לתינוק, ולא פחות לאם, שרמת רגישותה גבוה מאד וחשה כל כאב של התינוק. אכן יש אנשים שלא רוצים לוותר על טקס ברית המילה והם מחפשים רופא כירורג שיבצע את הברית, הם אינם מבינים שטקס הברית אינו רק התוצאה שהתינוק יהיה ללא ערלה אלא גם התהליך שבדרך, כולל הקושי הכאב והריפוי. נתון נוסף שהם לא לוקחים בחשבון הוא שמוהל מומחה עם אלפי בריתות – הרבה יותר מקצועי מרופא כירורג, אלא אם כן הוא מתמחה בתחום הבריתות (בדרך כלל זה לא קורה).
ברית המילה היא המצוה הראשונה שה' מצווה את אברהם. בקיום המצווה יש תהליך מתמשך. כמו בכל המצוות המעשיות שניתנו לאחר מתן תורה. ברגע שאב מל את בנו בן שמונת ימים הוא מקיים את מצוות המילה, גם לאחר מעשה המילה, המצווה קיימת פיזית בגוף האדם בניגוד למצוות האחרות שגוף האדם מקיימם ואף דואג להכניס את הקדושה לעצמים הגשמיים כתשמישי קדושה וכדומה אך לא לגופו. סיפורו של דוד המלך ע"ה, מבהיר לנו יותר את המציאות של המצווה הנמשכת. יום אחד דוד המלך נכנס לבית המרחץ, נאלץ להוריד בגדיו ונצטער על כך שהוא מוריד את ה'טלית קטן' (ציצית), מצווה שמלווה אותו בכל שעות היום, אך נזכר שהרי בגופו קבועה מצווה, ברית המילה, ונרגע.
הקדוש ברוך הוא מגיע לביקור חולים אצל אברהם ביום השלישי למילתו. לאחר דין ודברים בין מפרשי התורה, הרבי מסיק שהסיבה שה' לא בא לבקרו לפני היום השלישי נבעה מהרצון לשמר את המצווה. ידוע כי אדם הבא לבקר חולה, לוקח ממנו אחד חלקי שישים ממחלתו אך כשה' מבקרו הוא נרפה לחלוטין. אם ה' היה מגיע קודם היום השלישי היה גורם בצורה על טבעית לריפוי אברהם לפני הזמן והייתה נפגמת שלמות המצווה. אמנם אנו לא מחפשים לעשות את החיים קשים אך באם יש קשיים טבעיים בדרך עלינו להתמודד עימם ולא לנסות לעקוף אותם.
"אדם לעמל יולד" האדם עמל לקיים את המצווה כי זה הכלי שנתן ה' לאדם שעל ידו הוא מתקן את חסרונות האדם והעולם ואז נעשה שותף למעשה בראשית ובמקום להיות רק בצד המקבל הוא עובר גם לצד הנותן-ה'.
אז בואו ונתפלל שנצליח לעמוד במשימה, לא נתפלל שהכל יבוא אלינו מאליו, אלא נתפלל שתהיה ברכה במעשה ידינו וביגיע כפינו וגם אם לפעמים זה מלווה בקשיים ויסורים נבקש שנצליח לעבור את זה בכבוד.
