בראש החדשות עומדים נושאים המעניינים את הציבור או כאלה שכלי התקשורת רוצים שאנשים יתעניינו בהם. אין ספק, שאחד מהם הוא הנושא הביטחוני.
חג החנוכה שהסתיים השבוע מציג את הטיפול הנכון בבעיה הביטחונית. אם נחזור כאלף שנים טרום נס החנוכה, לזמן שבו המרגלים יצאו לרגל את הארץ טרם כניסת עם ישראל מהמדבר, אחת מהבעיות שגרמה להם להיכשל בהעברת מידע שגוי, הייתה בכך שהרגישו "גמדים בעיני ענקים", הם לא העריכו נכון את הכח העומד מאחוריהם. אך כאשר היוונים ניסו לכפות את אמונתם ודרכם על עם ישראל, בדרך הטבע היה זה כנגד כל הסיכויים לשנות את דרכם. הם היו מעצמה מול קומץ יהודים, אך החשמונאים המעטים העריכו את הכח העומד מאחוריהם.
כאשר מנסים ליטול מאדם את חייו הוא עושה הכול כדי למנוע זאת, גם דברים לא הגיוניים והכול בשביל להישאר לחיות. החשמונאים הבינו שיש כאן מלחמה של חיים ומוות, על החיים הרוחניים של עם ישראל, שלמען האמת, כל חיינו הגשמיים נוצרו על מנת לחיות את חיי הרוח של העם. הניצחון אכן היה בזכות האמונה בצדקת הדרך והתחולל בזכות הניסים העל-טבעיים שנעשו שם על ידי הכח שעומד מאחוריהם.
לפעמים, אנו חיים באשליה ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז), היכולת הטכנולוגית שלנו עם הכוח האנושי האיכותי, עד שאנו חוטפים את סטירת הלחי. לאחר מלחמת ששת הימים לא השכלנו להבין מאין הגיע הניצחון הניסי שבו הבסנו את האויב בכל החזיתות? כאשר מספר ימים קודם לכן התכוננו לגרוע מכל ואף סימנו את אזורי קבורת ההמונים… ואז, כשסמכנו רק על עוצם ידינו הגיעה מלחמת יום כיפור שגבתה לצערנו קורבנות רבים.
אנו מתבוננים באלפי הטילים שנחתו על מדינת ישראל בשנים האחרונות מאויב אכזר השוכן לדרומנו וכל רצונו להשמידנו. הנזקים מזעריים ואנו מתבלבלים ומברכים את כיפת הברזל. אך למי שהזיכרון שלו טוב, במלחמת המפרץ נורו 38 טילי סקאד שפגעו במטרות רבות אך לא גבו בצורה ישירה חיי אדם. אלו שניסו להרגיע דיברו על הסקאד הלא מדויק ועל המיירט ה"פטריוט" שהגיע מארצות הברית ו"שמר" עלינו, עד שהגיע היום האחרון למלחמה בו נורה טיל אל בסיס אמריקאי בסעודיה והרג 28 חיילים אמריקאים. התברר, שהטיל הלא מדוייק יכול לגרום לנזקים כבדים בנפש ולא תמיד הגואל מארצות הברית "הפטריוט" יכול להושיע.
באותו זמן הביאו משל על מלך שהיה חייב להעניש את בנו יחידו האהוב על שסרח, בגלל האהבה הגדולה אליו הוא העניש אותו ב-38 מלקות עדינות, אך במכה ה-39 נתן בכל כוחו ומדוע? כדי שידע ממה ניצל עד עכשיו – במכות העדינות…
גם בפרשת השבוע, פרשת ויגש, מסופר על יהודה, המאמין בצדקת דרכו ולמרות שיוסף היה משנה למלך והאיש מספר שתיים בממלכה – יהודה מדבר עימו בכל העוצמה!
באמצע השבוע הבא יחול צום עשרה בטבת, יום שבו החל המצור על ירושלים שבסופו נבקעה החומה, הוחרבה העיר ונחרב בית המקדש. הסיבה לכך נבעה שלא לחמנו באויב הנכון, ביצר הרע האישי שלנו שגרם לנו לשנאת חינם שהכשירה את הקרקע לכיבוש.
גם היום, הפגיעה בביטחון נובעת מהמלחמה הפנימית הקיימת בעם ישראל. בפרשה הראשונה בתורה רש"י מסביר שהתורה מספרת את ההיסטוריה, על מנת להבהיר שארץ ישראל נחלת עם ישראל. לכן, בניגוד לכל מלחמות העמים בעולם שלאחר הכיבוש השטח שייך לעם הכובש, ארץ ישראל תמיד שייכת לעם ישראל ולכן בכל פעם שעם ישראל יצא לגלות הוא דיבר בכמיהה על הרצון לחזור לארץ ישראל. מכוח זה, רוב מוחלט של היהודים הגרים בארץ ישראל באו. גם יהודים הטוענים לזכותם של אויבינו נמצאים כאן בכח ההבטחה האלוקית כי ללא זאת, הוריהם לא היו מגיעים לכאן ונלחמים במסירות נפש כנגד הרוב הערבי מסביבנו שנתמך על ידי רוב מדינות העולם ולרשותו היה נשק רב מאיתנו.
בואו ונהיה אמיתיים ונאמין בצדקת דרכינו נרים את גאון יעקב ובעזרת השם נדאג לביטחוננו אך לא נשכח שסוד קיומינו תלוי באחדותנו. בואו ונאהב את האחים ונשנא את האויבים. ובמקום להתענות על חורבן הבית – נחגוג בבנינו.
אני אוהב גם אח שחושב אחרת ממני!
