יצאנו משלושת השבועות ותשעת הימים וכעת נכנסים לימים טובים יותר. איך נדאג שימים טובים אלו לא יישארו רק מעל דפי הספרים או יצאו מפיות הנואמים אלא יחדרו למציאות היומיומית?
בפרשתנו, פרשת ואתחנן, משה ממשיך בדברי תוכחה במטרה להביא את העם למקום טוב יותר.
גם אם היום אנו לא לוקחים צד בשריפה המפלגת את העם במחאות בעד ונגד מנהיגי המדינה אשר אין ספק שלא אידיאולוגיה ודאגה לציבור מניעה את גלגלי המחאה אלא רצון לערוף ראש או לשמר ראש… ובינתיים אישי הציבור חוגגים – ואנו מודאגים.
לכן, חומר הבעירה משתנה מיום ליום, הצדדים מחפשים בכל יום את החומר הטוב ביותר להבערת הלב של המפגינים כדי שהם יבעירו את השטח.
ה"בעל שם טוב" לימד זכות על אנשים שעשו עסקים ובדרך לא התנהגו כראוי מול הלקוחות. הוא הסביר שהתנהגותם נובעת מהצורך לחתן את בנותיהם בכבוד ולהעניק לחתנים את היכולת ללמוד לאחר החתונה על ידי החזקתם מספר שנים על שולחנם כפי שהיה מקובל באותה תקופה.
הסיבה ללימוד הזכות נבעה מהרצון להציף אצלם את הטוב הטמון בתוכם מתחת למעשים השלילים. כפי שמצינו שאמירת לשון הרע פוגעת בשלושה: במי שמוציא לשון הרע, במי ששומע ובמי שמדברים עליו. והנה, עולה תמיהה: השומע נענש בגלל שיכול היה לאטום את אוזניו ולהימנע מהשמיעה, אך מדוע נפגע האדם שעליו מדברים ?
דיבור – הוא כלי שה' הטביע בטבע הבריאה, לגלות דברים לזולת. כשאומרים לשון הרע על אדם, על הרע שנמצא בו, גם אם היה בו בהעלם עתה על ידי הדיבור הוא מתגלה ופוגע בו.
כאשר מתעלמים מהרע הקיים אצל האדם ומדברים על הטוב, הדיבור מגלה את החיוב של הזולת וגורם לו להתחבר לטוב שבו ולהתמודד ולגדוע את הרע שהיה בו.
כאשר אנו רואים חיסרון אצל הזולת, ישנן שתי דרכים להתייחס אליהם. האחת: לפרסם לכל העולם את התנהגות הקלוקלת שלו אך זה מוכיח שתוכחת הזולת אינה נובעת מהכאב האישי על התנהגות הלקויה שלו והרצון לראות אותו בוחר ללכת בדרך הישר, אלא רצון לפגוע בו ולבייש אותו. לפעמים, לצערנו, יש רצון שימשיך לא להתנהג כיאה על מנת שתהיה האפשרות להמשיך ולנגח אותו. והתגובה שלו תהיה בהתאם, כלומר, הוא לא ינסה לבדוק האם הלה צודק בדברי התוכחה אלא יחפש כל דרך להצדיק את מעשיו.
הדרך השנייה: להצטער על התנהגות לקויה של החבר ולחפש כל דרך לגרום לו להשתנות, למצוא את הזמן להעיר לזולת כדי שירגיש שכל רצונו הכּן הוא לראות אותו מתנהג כהלכה. דרך זו תגרום לו לעצור ולחשוב שהדרך אכן אינה ראויה ואז יתקן את מעשיו.
צריך להיזהר ולא להתבלבל
. אפשר וחשוב מאוד ללמד זכות על הזולת! אך על עצמו אינו יכול ללמד זכות כי אם יכול ויש לו הזכות לתקן את מעשיו.
הגיע הזמן למהפך הגדול, אכן לצאת מתשעה באב אל ט"ו באב, מהמקום הנמוך ביותר למקום הגבוה ביותר, שעליו נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו'" מהמקום הנמוך של התנהגות ירודה אל המקום הגבוה של התנהגות לתפארת.
מנורת המקדש היא סמל המהפך. בית המקדש לא נוצר על מנת שאנו נאיר אותו, נהפוך הוא, הוא אמור להאיר את כל העולם על ידי מנורת המקדש כפי שהרמב"ם מציירו, שגביעי המנורה היו עם הפתח למטה. יש משמעות מאוד גדולה לצורה שהגביעים מונחים. כאשר הגביעים כלפי מעלה אנו מייצבים את עצמנו במרכז החיים ומצפים מאחרים שיעניקו לנו מכל הבא ליד, שימלאו לנו הגביע, אך כאשר הגביע כלפי מטה המשמעות היא שאנו שמים את הסביבה במרכז ובכך מעניקים לה מהכוחות והיכולות שלנו. שופכים את תכולת הגביע שלנו לאחרים.
בבית המקדש – פתחי החלונות היו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ וזאת כדי שמנורת המקדש תאיר את העולם.
אנו מצפים למהפך הגדול שיבולע המוות לנצח, בגאולה של כל עם ישראל, בגאולה של כל העולם מהמוות, המחלה והרוע.
