איך הרגשנו כשקראנו בפרשה קודמת על פרעה המעביד את עם ישראל בפרך? למרות שבע מכות קשות שסופג יחד עם בני עמו, הוא מתעקש להמשיך ולשעבד את העם? וכיצד נרגיש השבוע כשנקרא על שבירתו של פרעה לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, כאשר הוא משחרר את העם ללא תנאים?
התשובה תלויה ביכולת שלנו להסתכל קדימה. [נושא שאנו מציפים אותו מידי פעם]. אין ספק שהיום, כאשר יודעים כבר את תוצאות הסיפור, גם כשחיים את הפרשה הקודמת, כשהשעבוד בעיצומו, אנו מזדהים – עם חדוות היציאה כפי שכתוב בפרשת השבוע ,"בא", במיוחד כשמתעמקים במטרות ה' שעמדו מאחורי השעבוד והמכות והרווח העתידי שהם יוצרים.
המטרה הראשונית במכות מצרים הייתה "וידעו מצרים כי אני ה'" המצרים לא הכילו את המציאות האמיתית – שה' מנהיג את העולם. להראות מי בעל הבית לבירה זו. מטרה נוספת הייתה שגם עם ישראל יכיר בגדולת ה', בהתבוננות על הניסים העל טבעיים שהיו במכות.
בפרשה שלנו מופיעה המצווה הראשונה שנצטווה עם ישראל בתורה – מצוות קידוש החודש. אלו הרואים את לידתה החדשה של הלבנה, באים ומעידים על כך בפני בית הדין והדיינים היו מקדשים יום זה והופכים אותו חיום שמח -ראש חודש! . לכאורה שמחת הלבנה צריכה להיות ביום ט"ו לחודש בה היא מתגלה בתפארתה ומדוע אנו חוגגים המולד שבו אנו רואים רק את תחילתו של הירח?
השמחה נובעת מההבנה מכך שמתחילים תהליך שיביא את הירח לשיא, על אף שעכשיו הירח נעלם ואנו לא יכולים ליהנות מאורו.
אחת הדוגמאות לעניין של התבוננות חיובית על תהליכים שעל פניהם נראים שליליים – הוא פרוייקט "פינוי בינוי". כשרואים תהליך הריסת בניין רב קומות ואיננו מודעים להחלטות שעומדות מאחוריו, ישנם המתבוננים רק בהרס והחורבן שנוצר. אך כאשר אנו מבינים שהמטרה לבנות בניין מפואר ומכובד יותר והדרך היחידה להשיג את המטרה מושגת היא על ידי ניקוי השטח והכנתו לבניה החדשה אנו מתמלאים בשמחה ואף משתפים את החברים באמירת לחיים.
מסופר על רבי זֵירא שעלה לארץ ישראל כשבאמתחתו היה הידע הרחב של התלמוד הבבלי אך כדי לרכוש את התלמוד הירושלמי בארץ ישראל הוא צם צומות על מנת לשכוח את התלמוד הבבלי והייתה תקופה שהיה ללא ידע. את הבבלי שכח והירושלמי עדיין לא למד, אך רבי זירא שמח ששיכחת התלמוד הבבלי הכשירה את הקרקע לרכישת הידע הירושלמי.
פרשתנו – פרשה שמחה בה פרעה נשבר ומשחרר את עם ישראל מעבדות, המכשיר את הקרקע להגיע להר סיני ואל החירות האמיתית כפי שחכמינו זכרונם לברכה אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" שהתורה מאירה לו את החיים ומתרגמת לו בצורה חיובית כל מצב שאנו נכנסים לתוכו.
במימד הרוחני, שיעבוד מצרים מציין את השעבוד ליצר הרע המנסה להעביד אותנו בפרך, שאולי כלפי חוץ משמחת את בעליה אך אין לה מטרה ותכלית.
המכות הם פעולות הגורמות לאדם לשבור את הרצונות השליליים, כדי להשאיר שטח מת המכשיר הקרקע לקיים את התורה והמצוות בשלמות מתוך שמחה ולא בכפיה. השעבוד אינו דבר בעייתי כאשר אדם עושה אותו מתוך רצון. עבודת הפרך של העבד משברת אותו. אך עבדות לה' מתוך שמחה דומה למלך עוצמתי וחביב שכל נתיניו מחכים לרגע שהוא יצווה עליהם לשרתו, הם שמחים מכל פעולה המחברת אותם אליו.
עלינו לתרגם את המכות מול פרעה למכות כנגד היצר הרע ולשמוח להיות בתוך תהליך זה, גם כשאנו באמצעו של תהליך מורכב וקשה, כי אז מרגישים שהחושך בתוך המנהרה מביא אותנו אל האור הגדול שבקצה ונהנים לעבור כל שלבי החושך במנהרה על מנת להגיע לאור הגדול.
בואו ונלמד פעם נוספת כיצד לאזור כח, להתמודד עם מצרים, עם מיצרי החיים על מנת להגיע ליציאת מצרים, לצאת מהמצרים האישיים כיחיד, לצאת ממצרי העם ולהגיע אל האור הגדול אור הגאולה שבו לא נצטרך לשמוח היום על העתיד הוורוד כמו לידת הלבנה מתוך ידיעה שעוד מחצית החודש יאיר במלואו אלא לזכות שאור הלבנה יהיה כאור החמה, העתיד הוורוד יהיה כבר כאן.
