כאשר נמצאים בתוך קושי מסוים, מלמדים אותנו להביט אל העתיד הוורוד, כך נוכל להרים את הראש מעל פני המים וימנע מאיתנו לטבוע בקשיים. כעת, בתקופת הקורונה, ככל שעוברים הימים אנו מתבוננים במציאות העומדת מול עינינו. ניתן לשמוע מומחים רבים שמנסים להעריך מה יקרה למשק באם הוא לא יחזור למסלולו ומצד שני מה תהיה התחלואה מהקורונה באם המשק כן יחזור למסלול.
כעת זה הזמן לא לראות רק את האופטימיות העתידית, לא להיות רק בעמדת המתנה למחר טוב יותר, אלא לנצל את היום, את ההווה, ולראות איך ליהנות ממנו וכיצד בתנאים הקיימים עושים את רצון הבורא.
אולי זה הזמן להתחיל לחשוב אחרת על משמעות החיים. כתוב: "כל הקונה עבד – קנה אדון לעצמו". העסקת עובד אינה דבר של מה בכך, וניתן בהחלט לפעמים לחשוב שהמעסיק בעצמו עובד אצל העובד שלו. כיהודים, אנו צריכים להתבונן באיזה תקן גויסנו לעולם הזה. האם כ'בוסים' של העולם הבודקים בכל רגע כיצד העולם משרת את הרצונות האישיים שלנו, או אולי כעובדים האמור לספק סחורה למעביד. או שאולי בכלל אנחנו בעצם 'חיילים', כפי שהתורה קוראת לעם ישראל בעת יציאת מצרים "צבאות ה'".
בימים אלו שכל עם ישראל כואב את היגון של משפחות השכול – כאב שמלווה את המשפחות כל השנה – כאשר לצד הכאב על האובדן, מציפים את מעשי הגבורה של הקדושים שבזמן המלחמה לא ראו את עצמם, אלא את הרצון להגן על עמם, גם במחיר חייהם. ניתן ללמוד מהם כיצד צריך להתנהג. כפי שהם מסרו את נפשם על קידוש השם, ללא שאלות לָמה ולְמה, אלא ביצעו פקודות. אולי בסוף הקרב בתחקיר הם יוכלו לדעת ולהבין את מהלך הלחימה באופן טוב יותר.
כך גם כל יהודי הוא חייל של ה', בעת שבועת האמונים למרגלות הר סיני נשבענו כולנו "נעשה ונשמע", תחילה נבצע הפקודה ולאחר מכן ננסה להבין למה.
מצד אחד אנו בנים טובים של ה' – "בנים אתם לה' אלוקיכם". ומצד שני אנו עבדים ממושמעים -"כי לי בני ישראל עבדים". עובדים נאמנים שמובטח להם השכר העתידי על עבודתם כמו שכתוב בפרקי אבות: "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".
המציאות הקיימת מוטטה לחלוטין את הרגשת ה'אני'. אני הבעלים, אני שולט על המציאות, אני חכם, אני יכול, אני מנהל עסק יציב, אני עובד מסור ומוברג בעמדת מפתח בחברה וכן הלאה… כולם מצאו את עצמם בלילה אחד בתוך צונאמי פיננסי שלקח מאות אלפי עובדים לחופשה מאולצת, כאשר חלק לא קטן מהם ימצא את עצמו מפוטר בסוף החופשה.
באם פעם רק החקלאי, לאחר שהשקיע מאות אלפים בעיבוד הקרקע מצא עצמו מתפלל לבורא שיברך את הקרקע שלו בגשם והאדמה תיתן את יבולה. ואילו האנשים שבעיר קצת שכחו מי שולח להם את הברכה בעסקיהם. כיום, אין אדם שפתח בבוקר את העיניים כשהוא בריא ולא אמר לעצמו "ברוך השם אני בריא", "ברוך השם יש לי עבודה". "ברוך השם אני נושם בכוחות עצמי". בימים אלו גילינו שעל אף היותנו הייצור החשוב והחכם בעולם, אולי אפילו עובדים בכירים ואולי מנכ"לים מכובדים, אך יש בעל הבית שקובע את ההנחיות.
הנושא הכלכלי עומד במרכז חיינו כי הוא אמצעי חשוב בחיינו, אך צריך להסתכל עליו בפרופורציה הנכונה. סיפור קצר ימחיש לנו זאת: לפני שלוש עשרה שנים, תייר שטייל בתאילנד איבד את מחשבו האישי במונית בעיר הבירה בנגקוק. כל פרנסתו והמידע העסקי שלו היתה בדיסק הקשיח של המחשב האבוד. הנסיונות למצוא את המונית בעיר הסואנת והזרה היתה חסרת תועלת. הוא כעס על כל העולם והרגיש שעולמו חרב עליו. לא רק זאת, אלא שבעקבות המקרה הוא הגיע עם משפחתו באיחור לשדה התעופה, וגילה לתדהמתו שהם איחרו את הטיסה והם אף אינם זכאים לכרטיסים חלופיים – הכעס והדכדוך השתלטו עליו. לאחר שעתיים, כשנודע לו שהמטוס אותו הפסיד התרסק בשעת הנחיתה, התהפכו היוצרות. לפתע המחשב האובד עם המידע היקר שמאוחסן בתוכו – לא רק שהפך לחסר חשיבות אלא הפך למציל שהציל את חייו. רק אז הוא הפנים את גודל וערך הבריאות והחיים.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". פרשת השבוע "אחרי מות" עוסקת בפטירתם של בני אהרון, שנבעה מתשוקתם לדבוק בה' על ידי התנתקות מהעולם. הם רצו לעזוב את העולם הגשמי ולהתדבק בקדושה, אך רצון ה' הוא שנתחבר אליו דווקא כשאנחנו כאן, בעולם המעשה.
אז במקום להתעצב על מה שהפסדנו, בואו ונחשוב מה אנו יכולים להרוויח וכיצד. לי יש פתרון – "נעשה ונשמע"!
