אהבת ישראל היא מצווה מאוד מרכזית שניתנה לנו בהר סיני. מעבר לחשיבותה כמצווה, כפי שרבי עקיבא אומר שהיא "כלל גדול בתורה". הרי כבר יעקב אבינו מסביר לבניו את הכוח הרב הטמון באחדות האחים בעת שמברך אותם בטרם מותו. כל אחד בנפרד דומה לקש שבקלות אפשר לשוברו אך כאשר כולם התאחדו – אין כוח בעולם שיוכל לכופפם. אין ויכוח שכוחנו באחדותנו, אך מה עושים שאמירה זו לא תישאר רק כסיסמא אלא תחלחל לשטח?
כל בר דעת, מבין עד כמה חשובה האחדות כדי להתמודד מול כל האיומים הקיומיים העומדים על עמנו. האחדות משמשת כגורם הרתעה, כחומת מגן בצורה, אך כאשר אנו טומנים את הראש בתוך האגו האישי שלנו, החומה נסדקת והתוצאות נראות בשטח כאיומים לפגוע בנו וחלקם אף יורדים למעשה לצערנו.
האם עלינו לבכות על המצב או לשנותו? בכי נוצר בדרך כלל במקרה שאנו לא יכולים לשנות המציאות, לכן איננו צריכים לבכות על הפילוג כי ביכולתנו לקיים את המצווה המופיעה בפרשת השבוע קדושים, "ואהבת לרעך כמוך". הבעל שם טוב קבע את מצוות אהבת ישראל כיסוד שיטת החסידות ולא בגלל שהיא חשובה יותר מאהבת ה' אלא כיון שהיא משלימה ומעצימה אותה.
פעם ישבה קבוצת חסידים בהתוועדות, ברגע מסוים אחד החסידים החל לבכות, לקח את כוס המשקה בידו והתפלל לה' שיזכה אותו ברגש לאהבת ה'. במסיבה השתתף הרבי השני של חסידות חב"ד (לפני היותו רבי) ואמר שהוא מתפלל שיהיה לו רגש חם לאהבת ישראל. החסידים החלו בויכוח מה נעלה יותר אהבת ה' או אהבת ישראל? לבסוף החליטו לפנות לרבי הזקן, רבי שניאור זלמן מחבר ספר התניא קדישא והוא ענה להם ששתי האהבות חקוקות בנשמה של כל יהודי, אך הכתוב אומר: "אהבתי אתכם אמר ה'" ומכך אנו למדים שאהבת ישראל חשובה יותר מפני שצריך לאהוב את מי שהאהוב אוהב.
האחדות נראית עכשיו כאופק שכל העת אנו מנסים להתקרב ולהגיע אליו, אך תמיד נשארים רחוקים ממנו… אם כן, איך יוצרים שינוי?
הדבורה והזבוב יכולים לסייע בידינו לראות כיצד אפשר לנצח במערכה אם רק נרצה. בזמן הפריחה בעונת האביב ישנה פעילות רבה של הדבורים והזבובים, אך כל אחד מהם רואה מציאות שונה ממנה הוא נהנה. הדבורה נהנית למצוץ את הצוף העסיסי מהפרחים ואילו הזבוב נהנה לשהות במשטחי הזבל. אנשים יכולים להנות מהפריחה – כדבורה או יכולים להתלונן בעת שמביטים על על שטחי הזבל – כזבוב. האמת שגם מהדבורה עצמה אפשר ליהנות כאשר הדבורה עוברת לידינו, בדרכה למצוץ צוף מפרח נוסף שיביא לנו עוד מתיקות ואפשר להתחלחל מהמחשבה שלדבורה ישנו עוקץ שיכול לצער אותנו.
כשם שהדבורה רואה את הצוף רואה שהכול דבש! כך עלינו לראות את הטוב, העיניים מתבוננות לכיוון שהלב מושך אותם ולכן יכולים שני אנשים ללכת באותו מסלול וכל אחד מהם מתמקד בעצמים אחרים הקיימים מסביב למסלול. מצוות אהבת ישראל מחייבת אותנו לשים לב לטוב שנמצא אצל השני.
"כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם" דברי שלמה המלך במשלי מלמדים אותנו כיצד לגרום לזולת לראות הטוב שבאחר. כשם שהאדם מחייך למים המים מחייכים אליו… כך שאנו נגשים אל השני במאור פנים אנו גורמים לו למשוך את תשומת הלב לדברים הטובים המשותפים בינינו.
בואו ונהיה בני אדם! הבהמה נמשכת אחרי רצונות ליבה, רצונות השייכים לכאן ועכשיו, אך לאדם יש את הנשמה האמורה לחבור לשכל ולדעת לראות את הטוב העתידי.
כותרות פרשיות השבוע "אחרי מות-קדושים" מלמדות שלא משנה כיצד נתנהג בדרך החיים, בסוף כולנו נגיע לאחרי מות, אך בכוחנו גם להגיע לקדושים, כלומר למות כאדם הנושא את מעשיו הטובים בחייו אל מעבר לחיים הגשמיים ולא כבהמה שאין עמה כל מטען שמועבר אל העתיד, כי היא חיה את ההווה ואינה שייכת לעתיד. הסתכלות על כאן ועכשיו מחזקת את האגו האישי ומונעת את הפרגון והאחדות שהיא סוד ויסוד קיומנו, רק הבטה נכונה אל עבר העתיד תסייע בידינו לאהוב כל יהודי ובכך לעמוד בחומה בצורה מול הבאים עלינו לכלותינו.
